חוסר רגישות ואמפטיה מצד משפחה המורחבת
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
היי ד"ר אני בת 39 עם הפרעת אישיות הפרעת דכאון וחרדה אימא שלי יש אוסידי לאבא שלי התחלת דמנציה אני גרושה ללא ילדים גרה עם הוריי....טובנוסף לכל מתברר שהדודות מאשימות אותי בחוסר יכולת של אחי למצוא כלה.(רווק צעיר ממני ב5 שנים) שלא לדבר על כך שנמאז גרושיי בגיל 24 מאחלות לי להשאר לבד כי מי ירצה גרושה? סבחורה משומשת? לצערי הרב אימי מאוד תלותיתל בי ולא מוכנה לבקר את האחיות המעפנות שלה בלעדיי...ורוב הזמן הן משפיעות מאוד לרעה על מצבי הנפשי הרעוע ממילא? כנ"ל לציין שאינה מאפשרת לי לקבל טיפול פסיכולוגי בטענה שאני אדבר על המשפחה בטיפול ואתמודד עם בעיותיי לבד? פניתי לרווחה נתקלתי באטימות מחרידה ומבחילה? מה יכולה לעשות? מרגישה במלכודת,. מצבי הנפשי רע ביותר....ואין לי עם מי לדבר גם תרופות נוגדות דכאון אחרי השפעתן הרעה והמסרסת של דודותייי לא עוזרת כבר
ללינדה, מצער לקרוא על סבלותייך. אכן, כפי שאת עצמך מבינה ומודעת, רצוי מאד שתפני, בהקדם האפשרי, לייעוץ/טיפול פסיכולוגי. על פי תאורך נראה לי את תלויה באמך לא פחות ממה שהיא תלויה בך. בכל אופן, עם כל החשיבות של הורים ומשפחה, כגורמי עזר ותמיכה, אדם בוגר אמור ולעיתים אף חייב "לשים גבולות" ולפעול על פי שיקול דעתו. כרגע זה גם "נתמך" על עצת איש מקצוע (עצתי שלי !). בנוסף, האפשרות להקל על התהליך יכולה להיות על ידי: שיתוף בן משפחה אחר, מקובל ובעל השפעה גם על אימך. להציע לאימך ללכת יחד איתך לייעוץ, לא כיון שהיא או את "בעייתית", אלא כדי לדון ולשפר יחסיכן. בכל מקרה, לאחר שתגיעי לגורם המקצועי המתאים (במסגרת קופ"ח או באופן פרטי) הוא כבר יידע להנחות אותך איך להתמודד עם התנגדות אימך וכו'.