ocd

שלום רב לכולם אני אמא בת 43 לבן 17.5 שאובחן עוד בהיותו בן 9 כסובל מחרדה ומחשבות כפיתיות. היה לי קשה להשלים עם האבחנה והתעלמתי ממנה.אבל בהדרגה ,עם השנים ההפרעה תפסה יותר ויותר מקום בחיינו, עד שלפני שנה פנינו לקבלת עזרה. לפני חצי שנה השלמתי עם העובדה הנ"ל. בנתיים הבן לא נמצא בשום מסגרת מזה 4 שנים. אין לו חברים והוא עקשן באופיו ומתעקש שאין לו שום בעיה(להפך- אנחנו ההורים בעתיים ....). הוא מעביר את ימיו בהסתגרות בחדרו,ובלילה יוצא לאכול להתקלח וכו. לפנות בוקר הוא שוב נכנס לחדר. לעיתים רחוקות הוא יוצא מהבית. בעקבות ה ocd הוא מבלה שעות ארוכות באמבטיה -כולל טקסי ניקוי ארוכים. היום לראשונה בחיי התכנסתי איתו לשיחה, קראתי לתופעה בשמה המלא והבאתי לו דוגמאות מחייו. כמובן שהוא הדף הכל וטען שההורים גדושי בעיות שזקוקות לטיפול. הנער מאוד עקשן.מכיון שלא מכיר בבעיתו מסרב לקבל טיפול תרופתי מתאים. שאלתי אליכם היא: האם יש טעם לנסות לשכנע אותו להשתלב במסגרת כמו קיבוץ שבו הוא יעבוד האם יש מסגרת כל שהיא לנוער במצב כזה האם באמת ברירתי היחידה לשבור את המצב הזה היא לפנות לפסכיאטר מחוזי במטרה להגיע לאבחון בכפיה (זה מה שהבנתי מהעובדת הסוציאלית שמלווה אותנו שנה) אני רוצה להודות לכל מי טרח וקרא את שאלתי. גם הצעד הזה של הרשמות לפורום הזה היא מאוד משמעותית עבורי לסיום אני רוצה לספר שאני מרגישה שיש שתי אפשרויות בלבד:1.שנמשיך ללכת על ביצים בבית,לתת מרחב להפרעה ובכך לשמר אותה עד אין קץ 2.אשפוז פסיכיאטרי. תודה גילי 102