התמודדות עם מחלת בן זוג

שלום אני מקווה שהגעתי לפורום המתאים, אני מאוד אובדת עיצות ואומללה. לפני מספר חודשים איבחנו אצל בעלי מחלה כרונית קשה- כעת המצב אינו קשה, אך ידוע כי עם הזמן ילך ויחמיר וקיים סיכוי (10%) שיהפוך לקטלני (מדובר בסוג נדיר מאוד של סרטן). יש לנו שני ילדים קטנים (3 ו-1.5). אנחנו ב"סרט" הזה כבר כמה חודשים אבל אני פשוט לא מצליחה להתגבר על ההלם ההתחלתי ועל התחושה שחיינו נחרבו. חיים תחת צילה של מחלה אינם דומים לחיים שקדמו לגילוייה. לדוגמא, אני לא יכולה לתאר לעצמי להביא עוד ילדים לעולם - אל תוך המציאות הקשה הזו! מצד שני, תמיד חלמנו על הרבה ילדים (אנו דתיים). דוגמא נוספת היינו בטיול משפחתי וכל הזמן שאלתי את עצמי כמה עוד הזדמנויות יהיו לנו לעשות זאת. אני יודעת שמה שעליי לעשות זה לשים את המחלה כמה שיותר בצד ולא לאפשר לה להשתלט עלינו, אבל מה שקורה בפועל זה שהיא הדבר העיקרי שמעסיק אותי (גם בלילה- בחלומות). אני כל כך מפחדת, עצובה וחוששת מהעתיד. אני יודעת שאת המציאות לא אוכל לשנות, אך האם יש לי סיכוי לשנות את ההתיחסות שלי אליה? אני לא אדם דכאוני וקשה לי מאוד עם העצבות שאופפת אותי אני רוצה להינות מהחיים, רוצה שיהיו לילדיי חיים טובים, רוצה עוד ילדים, רוצה שנזכה לקנות בית משלנו, לטייל בארץ ובעולם, לשמוח. אני פשוט לא מצליחה להשתחרר. גם אם יש כמה ימים טובים יחסית, מייד מגיע יום בו הוא צריך ללכת לעשות CT או מגיעה תשובה מביופסיה או משהו כזה- ומיד אני "צונחת". חשוב לציין כי חלק מהקושי שלי הוא שאני מעמידה פנים כאילו הכל בסדר כי אני לא רוצה להכביד עליו. אין לו מושג מה עובר עליי כך שעם כל ההתמודדות הקשה שלי אני גם מבליעה את הכל. מה אפשר לעשות? אני מיואשת ממש.

תהילה שלום!!! המצב שלך באמת קשה בן זוגך יודע שקשה לך עם הבשורה המרה למרות שאת "מעמידה פנים " שהכל בסדר הוא מרגיש ללבך אך אינו מסוגל בעצמו לעכל את המתרחש ... אני מקווה בשבילך ובשביל בן זוגך שהמחלה תתגלה כמחלה שאפשר לטפל בה עצתי מכל הלב היא שתלכי לדבר עם מישהו לפחות תתני לרגשות שלך מקום וזה יקל עלייך ותוכלי להתמודד עם בן זוגך וילדייך "יותר בקלות" באהבה רבה דנה....