חוסר שליטה

שלום רב, אני בת 39 אמא ל-3 ילדים קטנים.מאז ומעולם לא היו חיי קלים תמיד מאבקים תמיד אתגרים. על כל דבר בחיי נלחמתי. ילדות עצובה נטולת אהבה ופירגון מצד אימא שדי סירסה אותי. החסך הריגשי הוביל אותי למצוא נחמה באוכל וכך הפכתי לבעלת עודף משקל ומאז שאני זוכרת את עצמי הייתי במאבק על משקלי. למרות הבסיס הרעוע הייתי מאז ו מעולם ילדה אסרטיבית עומדת על שלי חכמה ופיקחית ילדה מאוד מוכשרת אך מכיוון שלא היה מי שיעריך את יכולתיי בשנות בגרותי אימי הצליחה להחדיר בי חוסר ביטחון עצמי ויותר מכך חוסר ערך עצמי.רק שיצאתי לעולם והתנתקתי פיזית מהשפעתה יכולתי לעמוד על רגליי ולהוכיח את יכולותיי. אך איכשהו הנוכחות שלה בחיי תמיד עיכבה את ההתפתחות שלי.לפני קרוב ל-20 היא שקעה בדיכאון ונאלצתי למלא את מקומה בבית וכך נכנסתי למעגל הקסמים שאני תמיד דואגת לכולם ועוזרת לכולם ואף פעם לא חושבת על עצמי.לאחר שנישאתי חשבתי שאני אתנתק מדפוס התנהגות זה אך בחלוף הזמן נוכחתי שהמטלות עלי הולכות וגדלות והקשיים שעומדים בדרכי גדלים ומתרבים כל שנה שחולפת ,והאני היצרתי שלי לא בא לידי ביטוי אני מרגישה שאני מתה קצת.היום ההגדרה שלי היא האמהות שהיא טוטאלית במנות גדושות במינון יתר. ילדיי תובעניים ורכושניים כלפיי ,אינם מכבדים את צרכיי והיום המצב הגיע לכך שאני כמעט במעצר בית, לא יכולה לצאת מהבית בלעדיהם.אני מרגישה כבולה חנוקה עייפה מתמיד . בני הבכור מכלה את כל תעצומות הנפש שלי וחומס את כל עתודות האנרגייה שלי הוא סוחט אותי ריגשית ויש ימים שבשל התנהגותו אני מבינה כמה החיים שלי מקולקלים . המצב המתמשך של שנים של להיות למען כולם ולהזניח עצמי, הביאו אותי לשוקת שבורה. למרות שאני אמא טובה מטפלת במסירות בילדיי משחקת וקשובה להם אני לעיתים קרובות מאבדת את שיווי המשקל שלי לנוכח הלחץ והמתח. אני צועקת ומשתוללת ללא שליטה (לא אלימה פיזית) .כולל על בעלי אני כועסת על כולם ועל כל העולם. אני מאמינה שהיום יותר מאי פעם איבדתי את האיזון בכל תחומי החיים. אני חיה חיים מוטרפים אני הולכת לישון בשעות הקטנות של הלילה מתוך רצון ללקט מעט שקט נפשי אך זה גורם לי לקום מותשת בשעות הבוקר .סף הרתיחה שלי נמוך ואני התרחקתי מאנשים מחברות למעשה התרחקתי מכל מה שאני אוהבת.אין הנחתום מעיד על עיסתו אך אני אחד האנשים המוכשרים ומגוונים שהכרתי יש לי יכולות בכל כך הרבה תחומים. העולם הפנימי של כל כך עשיר אך הוא כמעט ואינו בא לידי ביטוי .יש בי צער עמוק ,פחדים ,חרדות (ביקור בגן הילדים של בני מעורר בי פלצות- הפחד שילד יפגע בבני בגללי ,הוא הרסני מבחינתי)חוסר ביטחון חוסר וודאות .יש בי מעין כח משתק שלא נותן לי להתרומם . הכאב בגדול שלי שילדיי לא זכו לראות את האמא האמיתית שלהם החברותית הפתוחה, פעילה תוססת חייכנית פעלתנית ,הייתי מלאת כריזמה מלאת רעיונות ותוכניות והיום הכל שבק חיים. איבדתי את שמחת החיים שלי המקום היחיד שאני מתפקדת בו בצורה טובה ביותר הוא בבית , ביתי בוא אכן מיבצרי הוא נקי ומסודר חמים ונעים .אך גם פה אני מרגישה את הסחף את הרצון העז לשינוי בחיי אך אני מרגישה כמשותקת,חסרת אונים , כלואה. .בפני אנשים אני לעולם לא אחשוף את חולשותיי נהפוך הוא ..אך בשל מודעותי הרבה אני סובלת כפליים כי אני מודעת לחומרת המצב ,אך גם לא מסוגלת לשנותו לבד אני זקוקה לעזרה דחופה , אני רוצה הקלה מהמתח . בנוסף למתח הקבוע נכנסה לחיינו ענננה נוספת, בעלי התבשר כי עליו לעבור ניתוח ביפסיה בריאה בהקדם האפשרי מה שהכניס אותי לסיחרור נוסף. איך אני עוזרת לעצמי איך בשלב ראשון אני נפטרת מתחושת המועקה שמציפה אותי והתגובות הקיצוניות שלי. אנא זקוקה לעזרתך בדחיפות. רב תודות.