חרדות כדרך חיים

אני בן 23 וחצי,ומשחר ילדותי אני זוכר עצמי כאדם חרד מאוד מנושאים הקשורים במוות. עוד כשהייתי ילד תקפו אותי לפעמים מחשבות של "מה יקרה אם".... אמות,אחלה במחלה קשה,או שמישהו מקרוביי יעבור דברים אלה. קרו לי במהלך ילדותי מקרים כאלו בתקופות שהייתי חולה במחלות רגילות ופחדתי מה יקרה אם זה יתפתח למחלה קשה, או דברים בסגנון זה. הפחד שמעסיק אותי מאוד בשנים האחרונות קשור למצב הבטחוני. כידוע אנחנו חיים במציאות מטורפת, ועברנו ואנחנו עדיין עוברים שנים קשות כאן בארץ מבחינה בטחונית. במאי 01 ממש בתחילת האינתיפאדה, הייתי די קרוב למקרה של התפוצצות מטען חבלה בשוק באור-יהודה, אירוע בו נפצעו קל-קל מאוד אנשים בודדים, זה מקרה שגרם להתעצמות הפחד שלי מהמצב הבטחוני שהלך והתדרדר באותה תקופה. המקרה השפיע על החרדות שלי, וכתוצאה מכך בהחלטה משותפת שלי ושל גורמי צבא, הוחלט שלא לגייס אותי לשירות צבאי. הדבר שזרק את הפצצה החזקה ביותר היה אסון התאומים. עד אז עם כל הפחד שהיה קיים בי, הייתה לי אמונה חזקה בדת היהודית, וזה דבר שעזר לי לחזק את עצמי. אחרי שראיתי בשידור ישיר בטלויזיה את הזוועה הזו, התהפכו היוצרות בתוכי. נתקפתי התקף חרדה, והייתי בטוח שהולכת לפרוץ מלחמת "גוג ומגוג". מאותו היום נכנסתי למערבולת שעד היום לא הצלחתי להתשחרר ממנה. מערבולת שגרמה לי להפוך להיות אתאיסט, גרמה לי להיות אדם שלא צוחק בקלות, אדם שמצב רוחו די שפוף לעומת אדם שהיה לפני כן די שמח, אדם שמתרחק מהחברה,אדם שלא נהנה בקלות מדברים, פסימי הרבה יותר מאופטימי, והדבר הכי קשה חרדה מתמדת מהעתיד. לא מפסיקות לרצד בתוכי מחשבות אימתניות בנוגע לתרחישים בטחונים או אסונות טבע שיכולים לפקוד את המדינה וזה אומר אותי ואנשים שקרובים לי. במשך הזמן מצאתי מעט הקלה בספרים העוסקים בפסיכולוגיה, ובתקופה של קיץ 05 עד קיץ 06, התקופה בה גם מצאתי אהבה, דבר שחיפשתי הרבה זמן וגרם לי לתסכולים. הייתי בתהליך של יציאה מהמשבר מקיץ 05 ואז החלה מלחמת לבנון שהחזירה אותי אחורה. בימי המלחמה נתקפתי בהמון התקפי חרדה, ובהמון דמיון פורה, וגם לאחריה לא הצלחתי להתאושש. למרות שבחודשיים וחצי האחרונים אני מטופל על בסיס של אחת לשבוע אצל פסיכולוגית, ולמרות שאני מדבר עם פסיכולוגית מארגון נט"ל אחת לשבועיים, אני לא מצליח להגיע לרגיעה משמעותית. הדמיון שלי עובד שעות נוספות, אני מאוד חרד מהאיום האירני, ומההצהרות המאיימות שמפזר נשיא אירן,אחמדינג'ד, ואני עומד במצב של חוסר אונים. ברצוני לשאול את כבודו מה הוא ממליץ לי לעשות על-מנת לשפר את מצבי, אני פשוט מרגיש שאני הולך להתפוצץ. בתודה מקרב לב, אורי

ראשית אני מודה לך על תשובתך. לעצם שאלתך: עניין טיפול תרופתי אינו פסול בעיני, רק שמה שאני מחפש זה לדעת ולהתמודד עם הדברים כתוצאה מיכולת התמודדות שלי ולטווח ארוך. בזמן התקפי חרדה שהיו לי בתקופה של חצי השנה האחרונה, נטלתי כדור הרגעה בשם "רלקסין", שעזר לי לפרק זמן של כמה שעות. לדעתי ותקן אותי אם לדעתך אני טועה, טיפול תרופתי הוא עוזר לטווח קצר. זה כמו שפותרים כאב שיניים לפרק זמן של כמה שעות ע"י נטילת כדור אקמול, אבל לטווח ארוך זה לא מה שיעזור. אותו הדבר במקרה שלי, אני מחפש דרך להתמודדות עם הדברים לטווח ארוך, ולא ע"י אמצעים שיפתרו את הבעייה לטווח קצר. אשמח לקבל את תגובתך. רב תודות,אורי