קבוצת תמיכה

הוגדרתי כסובלת מהפרעה דו קוטבית ובין היתר BPD הפרעת אישיות גבולית וממשיכה לקחת את "כל" התרופות שבסל. לרב תסכולי ישנם פרקים שבהם מצבי לא נהיה יותר טוב, להפך הוא מדרדר עוד יותר. אני עושה את הדברים הכי לא מקובלים בזמן ההיי ובאפיזודה דכאונית אינני מסוגלת לעשות כלום. בעבר הלא רחוק עבדתי בתפקידים בכירים ועבודה סביב לשעון אך עם הרבה סיפוק מהעשייה, אך בשנתיים האחרונות אינני מסוגלת ואף לא רוצה להתאמץ. יש תקופות שאינני מסוגלת לבצע את הדברים הפשוטים ביותר בבית. כיום אני מרגישה עייפה, די מיואשת מעצמי ומהחיים שלי, ויותר מכל אינני רוצה התחייבות כלפי אף אחד ובטח לא למקום עבודה. אני נוהגת מעת לעת לקום ולעוף "מכאן" והבריחה "מכאן" היא זמנית ונמשכת כחודשיים. אז אני עושה מה שאני טובה בו "לטייל" בכל קצבות העולם. לא שטוב לי שם אבל בזמנים קשים אפילו ה"שם" עדיף על ה"כאן". בעלי מלאכך מהשמיים, איך הוא עדיין מוכן לסבול אותי? בעצם זה בגלל שהבסיס לזוגיות שלנו הוא חזק. אבל..... לאחרונה בהיי אני לא ישנה בכלל או כמעט בכלל לפעמים פחות משעה בלילה. בעלי עדיין תומך בי הרבה, ואף הוא עצמו התחיל בטיפול כדי לחזק את עצמו עקב הקשיים שלי שמשפיעים על הזוגיות שלנו. אך גם הוא כבר עייף ומתחיל להראות סימנים של "נמאס" לא מאשימה אותו קשה לחיות איתי בשנים האחרונות עם התקפי חרדה, סיוטים, השמנה, חוסר שינה, זעם, בכי, חזרה לעישון, סמים קלים. חזרתי לארץ (הביתה) לפני 3 חודשים, אפשר לאמר שאף חזרתי "למסלול" . היה לשנינו ברור שזה יחזיק מעמד עד האפיזודה הבאה. ועד היום היתה לנו תקופה יפה אך קצרה. כיום אני במצב מאני (היי) באיבוד שליטה, משוטטת עד הבוקר, ביטלתי פגישות עם הפסיכותרפיסטית שלי ועוד. יתכן שקיווינו שהפעם זה לא יחזור. במצבים אלו כשאני בהיי הוא מרגיש מאוד לבד, בודד, ריק ועצוב. אני אוהבת אותו ומעריכה אותו ולא מגיע לו אישה במצבי. אני מרגישה צורך להפגש עם אנשים דומים. ידוע לכם אם קיימת קב' תמיכה תודה ש.ר.

לש,ר.שלום אני גם משווא לקבוצה כזאת ובנתיים אשמח לשמוע ממך נהיה קבוצנת לחזק לשתף רוני