הלוואי שסוף

אני לא רוצה לחיות יותר. זאת תמצית ההודעה. עייפה מהמלחמה היומיומית על קיום. לא יכולה להמשיך להמציא לעצמי סיבות למשוך הלאה. לא רוצה לחיות יותר. אין לי כוח. אני מותשת, עייפה, גמורה, סחוטה, מיואשת. כל הגוף כואב, רוצה לישון ולא להתעורר, שום דבר לא שווה את ההתעוררות בבוקר, שום דבר לא עושה לי חשק לשעה הבאה, ליום הבא, לשבוע הבא. אני רוצה למות. זה לא דיכאון שחולף. זה מצב של שנים. זה לא משהו שתרופות יכולות לפתור - הייתי שם. זה לא משהו ששיחות יכולות להבהיר - גם שם הייתי והבנתי כל מה שאפשר להבין. אני לא רוצה לחיות יותר. זה לא עניין לאישפוז - גם שם הייתי, בסופו של דבר צריך לחזור הביתה, לילדים, לכביסות, לחיים, להסעות. אני לא רוצה לחיות יותר. נקודה.

"שם היאוש נעשה יותר נוח" (כמילות השיר "לונדון") אך לא אצלך - כך נראה. לא התרגלת אליו, ליאוש, לדיכאון, לעצב, לחוסר חיות ונראה כי את בוחרת להרים ידיים. את כל האופציות בחוויתך ואת כל הדרכים לצאת מהמצב לדברייך כבר ניסית כך שלא נותר לי הרבה להציע לך ולא נראה כי את זקוקה שיתנו לך פתרונות פרקטיים לרגשותייך ולמצבך. את כבר מנוסה בענין התרופות, האישפוז, הטיפול. איך בכל זאת אוכל להוביל את מילותי היישר לליבך? אולי בכך שאומר: תני עוד צ'אנס לטיפול/ אל תשברי / יש לך ילדים ריבון העולמים?! מאחר ואני חשה מוגבלת ביכולתי לעזור לך דרך מצג המחשב - למרות קריאתך הנואשת והמיואשת לעזרה אציע לך לקחת כל שיציעו לך על מנת לעזור לך. הכל!!!! חפשי אוזן קשבת בסביבתך, חפשי מטפל/ת טובה אחרת ממה שידעת ואכזב/ה אותך, נסי תרופות נוספות על מה שניסית - או במילים אחרות: הלחמי בחיים - גם אם את למודת סבל מהם - ולו למען אלה שזקוקים לך כל כך. אנא! טל.

את יודעת שיש נשים עקרות או מבוגרות מידי להביא ילדים או בודדות, שהיו מתחלפות איתך רק בשביל להסיע את הילד, לכבס לילד, לחיות את החיים שלדעתך כל כך שחורים? יש לך למי לדאוג, זאת אומרת יש מי שצריך אותך. האנשים בחייך לא רק צריכים אותך בשביל כביסות והסעות, זה הרבה יותר עמוק מזה, את מספקת בסיס ויציבות וידיעה שיש מישהו שאוהב אותם , וזה משפיע מאוד על ההתפתחות של הילד ואיך שהוא רואה את עצמו ואיך שהוא רואה את העולם, ואיך שזה ישפיע עליו בהרבה כיוונים בחיים. תביני את מקומך. זה המקום שלך בחיים האלה, ואת צריכה למלא אותו . תושיעי את עצמך ע"י תרופות הפלא שיש היום (פרוזאק) אבל לא על ידי מחשבות אובדניות, שאותן את חייבת לפסול מייד ולו לתת להן לעוות את השיפוט שלך. אני בטוחה שיש מה שיגרום לדיכאון הזה לעבור , וזה מצוי בתוך גלולה קטנה, ואת תראי שהחיים תמיד תמיד שווים לחיות, גם בטוב וגם ברע. אני מאחלת לך להצליח במלחמה נגד הדיכאון, ושתביני שהחיים שלך שווים כמו של כל אדם , ואולי אפילו יותר!