בטחון עצמי פתאומי

אני בסביבות גיל ה-40, מאז שאני מכירה את עצמי, אני טיפוס מאד מאד ביישני, תמיד הייתי חסרת בטחון עצמי, פובייה מאנשים , מעט חברות שמסתפקת רק בהן. אין לי אמון באנשים מאחר ונכוויתי ואני טיפוס רגשני. יום בהיר אחד, לפני זמן מה, הרגשתי שאני חייבת להוציא את כל כישורי לאור. נשבר לי מהביישנות, זה לא מוסיף לי בריאות, אמרתי לעצמי על החיים ועל המוות, מה שיהיה יהיה. עבדתי על עצמי חזק, עשיתי לעצמי שטיפת מוח שכל בני האדם שווים ואני לא פחותה מאחרים, ברור שאני מודעת לעוד יתרונות שיש לי, אך תמיד היה לי פחד להיות דומיננטית וליזום שיחה. לכן, היה לי ההזדמנות להרצות דבר מה, נידבתי את עצמי להופיע לפני קהל לא קטן. והכל בע"פ. לפני האירוע, חשבתי שאקבל התקף לב. האנשים בקהל מכירים אותי מקרוב, היו בשוק טוטלי, ואני עת עתה, מנסה להבין איך הצלחתי אחרי עשרות שנים לשבור את מחסום הבושה בזכות עצמי. ריתקתי בהרצאה שלי את הקהל, וזה הרים לי את הבטחון העצמי מעלה מעלה. אני לא יודעת את מי לשתף, חשבתי לתומי אולי פורום זה מתאים. אודה על תגובתך על הנ"ל ומה אתה אומר על זה? תודה רבה - שולמית.

שלום רב. תודה על התייחסותך למכתבי, כמה שהרב הראשי צדק, כל מילה נכונה, ההגדרה של האושר מצאה חן בעיני וכך אני מרגישה. בדיעבד, אני מבינה שאצלינו זה גנטי, בנעורי, לא היה מי שיתן לי בטחון עצמי למרות כישורי, תמיד דיכאו אותי, ואני שמחה שהיום שברתי בזכותי את המחסום, והגשתי את החלום. כמו שכתוב: "אין אין אני לי מי לי"?. יש לי "בעייה", מאז האירוע, אני כל הזמן חושבת על זה איך היה לי האומץ, לא קולטת איך עשיתי את זה, אני מרגישה כאילו אחת שעברה טראומה, חושבת על זה 24 שעות, מקווה שזה אירגע. תודה רבה לך.