פחד ממחלות

שלום. אני בת 35 אמא לשלושה ילדים. לפני 7 שנים התחילו לי התקפי חרדה שנבאו מפחד לחלות בסרטן ולמות. הדבר בא ללידי ביטוי בכאביראש חזקים ועד שעשיתי סי.טי ראש לא נירגעתי. אח"כ זה עבר לבטן ועד שלא עשו לי סי.טי בטן לא נרגעתי ועכו'. בין לבין קיבלתי התקפי חרדה עם כאבים בחזה, ביד שמאל וזעה. אחרי שנתיים של יסורים התחלתי להשתמש בציפרמיל שפשוט הציל אותי . חשוב לציים שהכל קרה כחצי שנה לאחר הלידה. היו לי כמה שנים טובות והרגשתי מוכנה להפסיק עם הכדורים. הפסקתי בהדרגה והכל היה בסדר. בינתיים נכנסתי להריון ילדתי וכיום בתי בת שנה וחודשיים ואני בדיוק בגמילה מהנקה והכל חזר. הפעם קצת אחרת. אני צרודה כבר 5 חודשים. אני בבית עם 3 ילדים. כל היום שרה , מספרת סיפורים וגם צועקת. נבדקתי מס, פעמים עם סיב אופטי ואמרו לי שאין לי כלום. לפני חודשיים כשנבדקתי מצאו שטף דם עם פוליפ במיתר ואני בטיפול. ישר הכנסתי לראש שזה סרטני ומאז אני בהסטריה. כל הזמן אני מרגישה גוש בגרון. פניתי ליעוץ אצל מנהל מחלקה והוא אמר לי שאין לי מה לדאוג זה לא זה וזה עובר ויהיה בסדר. אך מכיוון שאני כל הזמן מרגישה את הגוש בגרון וכמובן שאני כבר דוקטור ברפואה ולפי סיפורים, אם יש גוש בגרון זה סרטן בלוטת התריס. כרגע אני לפני בדיקות מקיפות של בלוטת התריס אבל הטורים ארוכים ונראה לי שאקבל התקף לב לפני. ועכשיו לשאלות: א. כמובן שאמשיך בבדיקות אך האם גם הרגשה שכל הזמן יש גוש מסוכן בגרון יכול להיות פסיכולוגי לאור העבר שלי? ב. למי עלי לפנות לשיחות לטפל בבעיה כי כל הבית סבל יחד איתי ג. מי יכול לתת לי שוב כדורים? רופא המשפחה טוען שלא הוא (ומי שנתן לי פעם קודמת לצערי כבר לא איתנו). בתודה מראש על כל תשובה מהירה. גלית.

תראי אני מדבר עכשיו מניסיון. גם אני חוויתי כ2 התקפי חרדה לפני למעלה משנה. כשזה קורה אתה ישר משליך הכל לצד הפיזי של העניין ואתה מפחד מאד ותחילה אתה מגיע אל רופא המשפחה ומעלה בפיו את כל התסמינים אך הוא איננו מצליח לקבל מהם איזושהי אינדיקציה לביה ספציפית כלשהי. ואז הוא מפנה אותך לבדיקות כלליות וכמובן שכולן יוצאות טובות ואז הגעתי והתלוננתי על כאבים בחזה ושלחו אותי לבדיקת מאמץ והאקג יצא בסדר גמור. במקביל התחלתי תהליך של טיפול פסיכולוגי ולמרות שזה קשה ולוקח זמן רב וגם משאבים בסופו של תהליך אתה מכיא את עצמך הרבה יותר טוב ומצליח לשייך דברים אל מקורם האמיתי הנפש. תראי אני יודע שכרגע את מרגישה (כך אני הרגשתי) שכל הרופאים שרלטנים ושאף אחד (כולל האנשים הקרובים לך ביותר) לא מבינים אותך ולא התייחסים אליך ברצינות. במצב בו את נמצאת מאד קשה לקבל פרופורציה ולהסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית. אני חושב שבשלב זה את צריכה ביחד עם הבדיקות הפיזיות שאת עוברת להתחיל התהליך של טיפול פסיכולוגי שיקל עליך מאד כיוון שעד שלא עושים את הסוויץ' הזה בראש, אז היום זה יהיה בלוטת התריס ומחר משהו אחר. המפתח הוא הבנה אמיתית של הגורם שגורם לך לחשוב ואולי אף לייחל לבעיה כלשהי. אשמח לעזור יותר אם תרצי בכך

גלית, אני סובלת מאותה תופעה בדיוק. הבעיה שהיום נדמה לך שיש לך מחלה מסויימת וברגע שרופאים שוללים אותה מחר נראה שיש לך מחלה אחרת. אין לזה סוף. אני הגעתי למצב שאני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה. קראתי שלקחת "צפורל". האם זה עזר לך? האם הגעת למצב שלא חשבת על מחלות? אודה לך על העזרה.