דיכאון לאחר לידה ?אנא תשובתך מהר...

אני בת 29, נשואה כ-5 שנים ואם לבת שלוש.. אני חשה כי השתניתי מאוד- אינני מסוגלת בדיוק לשים את אצבעי על התקופה המדוייקת בה התחלתי להרגיש כך, אך לפי כל האינדיקציות יש לי תחושה חזקה שמדובר בתקופת ההריון שלי. הסיפור הוא ארוך מאוד- ואני מקווה שאצליח לפרוש פה את רובו. התחתנתי עם בחור שרדפתי אחריו במשך כשנתיים- אני הייתי בטוחה כי הוא האחד, על אף היותנו ידידים בלבד, ואעפ"י כל נסיונותיו לשכנע אותי כי הוא אינו אוהב אותי. אקצר ואמר כי בסופו של עניין- לאחר כאבי לב רבים ורמיסות רבות שלי מצידו- הוא גילה שאכן אני צודקת- והתחתנו- וכיום הוא בעל למופת- ואני מאחלת זאת לכל חברותיי- הוא מעריץ אותי, מחמיא לי, מקנא לי,מפנק- ואוהב מאוד. אך כל זה- ועדיין קשה לי להאמין שהוא באמת אוהב אותי, וכל יום כמעט אני בפחד כי הוא יבגוד בי או יעזוב אותי.. בנוסף- תקופת ההריון שלי היתה זוועתית- סבלתי מכל תסמין אפשרי עפ"י הספר, עברתי 5 ימי זירוזים בביה"ח חצי לידה רגילה וחצי ניתוח קיסרי- עם הרדמה חלקית(כן,כו..הרגשתי הכל אך לא יכלתי להגיב..) ולאחר שילדתי- לא היתה לי עזרה מאיש- חמותי ומשפחת בעלי כאילו התעלמו ממני, ומשפחתי לא יכלו לעזור לי- כך נותרתי לבדי עם תינוקת צווחנית ועצבנית מהרגיל כל יום עד 7 בערב-לבדי, כאשר אני עדיין סובלת מסיבוכי הניתוח.... {אני כבר מסיימת.. (:} אני מרגישה שהחיים אזלו ממני- אני לא מאושרת, אני צוחקת לעיתים רחוקות -[בעיקר עם חברות], ונראה לי שבעלי כבר מיואש ממני לחלוטין...הוא מנסה ללא סוף להבין מה לא בסדר- ומשתדל מאור לרצות אותי- אבל נדמה ששום דבר לא עוזר... הכל אצלי מכאני- אפילו מין הוא בשבילי עבודה.. וכבר נמאס לי לחיות כך.. מה עליי לעשות?

שלום לך, מכל שתארת, יתכן שאכן פיתחת דכאון שלאחר לידה שנגרר ונמשך והתגלגל לכדי שלוש שנים. הסמפטומים שאת מתארת: ירידה באנרגיות, ירידה במצב הרוח, חוסר חיות ויאוש הינם סמפטומים של דיכאון כזה או אחר. יתכן מאד ש - הלידה הקשה (והמזעזעת שתארת בפנינו ותודה שקצרת בתאורה כי שערותי מעט סמרו), חוסר במתן העזרה לאחר הלידה מצד ההורים, ואופיה ה"רגוע" של התינוקת רק הציתו והחמירו והובילו לכל שתארת - למרות שהתפתחות דיכאון שלאחר לידה יתכן גם ללא קושי ותלות בגורמים סביבתיים. לעיתים די בגנטיקה וברגישות כלשהי המתקיימת באישה על מנת שיתפתח. על מנת לצאת מהמצב בו את נתונה ממליצה לך בכל פה ללכת ומייד לטיפול פסיכולוגי. הרי לא רק את סובלת ופגועה - אלא גם ילדתך, שמצב רוחך יחד עם חוסר האנרגיות בוודאי לא מועילים ואולי אף פוגעים בה. אל תהססי, פני ליעוץ על מנת שתצאי מהמצב בו את נתונה ויפה שעה אחת קודם. טל.