הפלה ודיכאון
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
אני כבת 40 נשואה +3 ילדים. לפני מספר ימים נודע לי שאני בהריון, הרגשות היו מעורבים לגבי זה ולא ידעתי כיצד לנהוג. נגשתי לרופא הנשים שלי שראה שק הריון מתאים לשבוע אך יחד עם זה ראה מיומה גדולה שנמצאת בצואר הרחם שעלולה לדבריו לגרום בעיות להריון, החל מכאבים קשים כתוצאה של נמק המיומה, דימומים, לידה מוקדמת וסבירות לניתוח קיסרי עקב מיקום המיומה שחוסם את הצואר. נלחצתי מאוד ובו ברגע החלטתי על הפלה . הרופא ביצע שאיבת הריון מיידית. מאז אותו יום שקעתי לדיכאון איום, אני לא מתפקדת ובוכה כל היום, מלאת חרדה על ההחלטה הפזיזה שלי. אני כל כך כועסת על עצמי שלא לקחתי לי כמה ימי מחשבה. אני מרגישה שלעולם לא אוכל לסלוח לעצמי, עצוב לי ברמות בלתי יתוארות. שום דבר כבר לא משמח אותי ורע לי, הלכה לי כל שמחת החיים שלי. אני לא יודעת איך להמשיך מנקודה זו? האם פעלתי נכון? האם לא מהרתי? מה עוללתי, ממש רצחתי חיים שרק החלו להתפתח. בקשה עזרה!
שיר, תחושתך מובנת ונורמלית, אך מיותרת. להערכתי האישית, ע"פ תיאורך, פעלת בדרך הנכונה ביותר. הגם שאני לא דתי בהווה, אני משוכנע שגם ההלכה היהודית היתה תומכת חד משמעית בהחלטתך, שגובשה ע"פ ההמלצות הרפואיות שקיבלת, בהתיחס למצבך הגופני-בריאותי ומצב הריונך. עם כל הצער המובן, תצטרכי להשלים עם החלטתך שהיתה הגיונית, מתבקשת וראויה.
שיר, תחושתך מובנת ונורמלית, אך מיותרת. להערכתי האישית, ע"פ תיאורך, פעלת בדרך הנכונה ביותר. הגם שאני לא דתי בהווה, אני משוכנע שגם ההלכה היהודית היתה תומכת חד משמעית בהחלטתך, שגובשה ע"פ ההמלצות הרפואיות שקיבלת, בהתיחס למצבך הגופני-בריאותי ומצב הריונך. עם כל הצער המובן, תצטרכי להשלים עם החלטתך שהיתה הגיונית, מתבקשת וראויה.