מצב מתמיד של סטרס

שלום רב! אני בת 29, נשואה, אם ל-2 ילדים בני 6 ו-4. מזה 4 חודשים מתמחה בעריכת דין ובמקביל עובדת בעבודה נוספת. מה שאומר שאני עובדת מידי יום כ-11-12 שעות (מ-7 בבוקר עד 6-7 בערב). בשתי העבודות דורשים ממני הרבה מאוד. ההתמחות דורשת ממני המון כוח נפשי, כל הזמן אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי וכל פעם אני מגלה שהמאמנת שלי לא מרוצה מסיבה זו או אחרת מה שגורם לי לתסכול מתמיד. בעבודה השניה הדימוי העצמי שלי הרבה יותר גבוה, אך כמות העבודה שאני אמורה לעשות פשוט לא הגיונית לחלקיות המשרה. כמובן שאין צורך שאסביר שגם הילדים דורשים והרבה, ומה שהם מקבלים זה אמא עצבנית ועייפה שחוזרת הביתה בסביבות 8 בערב. גם את עבודות הבית השוטפות כמו ניקיון, כביסה וכו' אני לא מספיקה לעשות אלא בשבת (שישי אני עובדת). אני לא יכולה לעזוב את העבודה השניה בגלל שיקול כלכלי ומצד שני אני לא יכולה להמשיך ככה. אני מרגישה כל הזמן עייפה, עצבנית, הדימוי העצמי שלי ירד פלאים, אני לא מצליחה "להשחיל" ללו"ז שלי שום תחביב, שום זמן איכות עם בעל/ילדים/חברות וזה גורם לתסכול קשה וממושך, ואני לא יודעת איך יוצאים מזה.

דר' נעמן תודה על התגובה, אבל איך עושים את זה? הכניסה למצב הזה היה לחלוטין במודע. ידענו ששנת ההתמחות תהיה קשה. אף אחד לא תיאר לעצמו שהיא תהיה עד כדי כך קשה. מצד אחד בעלי תמך בי ותומך בי לאורך כל הדרך, אבל אני רואה שגם לו לא קל לראות את אישתו שפוכה ועצבנית שבוע אחרי שבוע וזה לא הולך להגמר... כי אח"כ בחינות לשכה ואח"כ מציאת עבודה כאשר תנאי השוק קשים ביותר וכמובן רוב המשרדים יעדיפו להעסיק גבר רווק על פני אישה נשואה+2. מצד שני אני לא מוכנה לוותר, לפחות לא בשלב הזה. אז איך בכל זאת מפחיתים את המתח ומשפרים את איכות החיים?