חרדות
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
אני בנה של המטופלת , אמי סובלת מדיכאונות מזה מספר שנים , זה חוזר מדי פעם בצורה שהתגברה עד כה עם כדורים ושיחות. הפסיקה על דעת עצמה לקחת את הכדורים ואת השיחות. לפני כחודשיים-שלוש , נכנסה לדיכאון חזק עם התפרצויות של זעם ובכי , חזרה לטיפול באברבאבנל טופלה ע"י הכדור ציפראמיל , וכמו כן שיחות קבוצתיות על בסיס שבועי. טענה שהכדורים לא עוזרים , והיא מרגישה לא טוב , לקחנו אותה לרופא פרטי בת"א שעובד בבית חולים גהה ולאחר שיחה עמה והתרשמותו , קבע שעליה להחליף את הכדורים לסוג כדורים אחר שנקרא לוסטרל. מרגע זה חלה החמרה במצבה , כך מרגישה החולה , ולאחר מספר שיחות עם הרופא שטיפל בה לאחרונה בטענה שהכדור לא עוזר , הוא הסביר לה שהיא צריכה סבלנות שהטיפול משפיע רק אחרי 3 שבועות עד חודש. בתה נמצאת בחו"ל מזה כ-9 חודשים , ולדעתנו משפיע עליה עוד יותר לרעה בגלל שהיא לא נמצאת לידה ( לאחוית יש 2 ילדים קטנים שאמי מתגעגעת אליהם גם ) , כמו כן הוגדרה בבית חולים אברבאנל כחולה כפייתית , היא אובססיבית מאוד לילדיה ולבעלה , ולאמא שלה , מאוד תלותית , עצבנית. יש לה מחשבות על איך להסתדר עם החיים שלה בגלל המצב שלה , והמחשבות האלה מכניסות אותה יותר ללחץ , ופה היא נכנסת לבכי היסטרי , כמו כן הרופא שטיפל בה אמר שבעקבות המצב שתיקח 3 פעמים ביום וואבן עד שהיא תרגע. בנוסף שהיא מרגישה לא טוב , היא מרגישה חולשה ביד שמאל . כדאי שתדע שהיא בת לאם ניצולת שואה , שלטענת כל הפסיכיאטרים דור לניצולי שואה סובל מאוד מבעיות נפשיות. הסבירו לנו שאנחנו צריכים לא להתייחס אליה , ואפילו לכעוס עליה שהיא נכנסת להתקפה של בכי , אנחנו כבר לא יודעים איך להתנהג אליה , האם להתייחס או לא להתייחס ? וכיצד להגיב להתנהגויות שלה ? האם יש טיפול לזה ? אנחנו כבר נואשים מהנושא ,כמו כן היא עצמה במצב ממש לא טוב , יש רגעים שהיא בסדר , ויש רגעים שהיא מתחילה לבכות ולחטוף התקפי זעם שאיננו יכולים לעצור אותה. אנו פונים אלייך , אנא עזור לנו כמה שיותר מהר , ואם נצטרך להגיע אליך לשיחה נעשה כל מאמץ להגיע אליך איתה לשיחה . האם אתה מכיר אולי טיפול אחר שיוכל לעזור לה ? בתודה מראש על העזרה
גם מדבריך עולה שיש צורך בסיוע מקצועי של ממש וקשה לעשות זאת דרך הפורום. אני עוד יכול להבין שבנסיבות מסוימות ובמיוחד כשהן חוזרות על עצמן המליצו לכם שלא להתיחס אליה ( לאימכם ), תוך כדי ה"התקף". קשה לקבל שאכן המליצו שתכעסו עליה. סביר יותר בעיניי שיש להתיחס אליה "ברגישות ( אמפטית ) ונחישות ( גבולות ). כך או כך, כאמור וכידוע לכם, יש הכרח בטיפול מקצועי. כמובן שיש טיפולים העשויים להועיל וכשלון טיפולים מסוימים עד כה, לא צריך לייאש אתכם. רק ע"פ דבריך ותיאורך קשה ואף בלתי מקצועי להמליץ על טיפול מסוים. יותר חשוב, לדעתי לאתר מטפלים מקצועיים ומיומנים ( פסיכולוג קליני ופסיכיאטר, כנראה ) והם כבר יתאימו לאימכם את הטיפול המתאים.