חרדה עצומה בזמן הריון

שלום רב, הסיפור שלי ארוך אני אנסה לתמצת אותו (בבקשה לא להתייאש). אני בת 32 ואמא לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים. לפני כ-11 שנים שריתי במצב של דיכאון לאחר פרידה מחבר שאהבתי מאוד ושהוא היה האדם הראשון שעימו שכבתי (הייתי בתולה). באותה תקופה דיברו במקרה בטלויזיה על איידס (HIV) ולא יודעת למה התחלתי פתאום להכניס לראשי רעיונות שאולי הוא עזב אותי ויש לו איידס וזה המשיך והמשיך והעמיק עוד יותר. מאז בכל תקופה של מתח, לחץ, סיבה כלשהיא לחשוב על המחלה הזו זה צץ לי שוב. לדוגמא: שנכנסתי להריון עם הבת הראשונה שלי קרה לי אותו מקרה. פתאום צפו לי בראש הרעיונות שאולי אני חולה באיידס ושאולי אני אלד ילד/ה חולים ועוד ועוד כל מה שרק אפשר לדמיין. הייתי כל היום באינטרנט מחפשת חומר על איידס וככל שידעתי יותר ככה התעצמה החרדה שלי. עד שיום אחד בטיפת חלב עקב מעקב של אחות סיפרתי לה שאני לא מרגישה טוב ואני בחרדות וכו'. היא מיד לקחה אותי לעובדת סוציאלית שהיתה במקום ולאחר מספר שיחות עימה היא לקחה אותי בכוח ועשו לי בדיקת דם לאיידס. לאחר כשבועיים התשובה היתה שלילית ורק אז נרגעתי. בהמלצה של פסיכיאטרית התחלתי בשליש השני PRIZMA במינון של 20 מ"ג והמשכתי עד לא מזמן (כשלוש שנים בערך). לפני כארבעה חודשים בעי ניגש לטפל אצל רופא שיניים אצלנו ביישוב. כשנודע לי שהוא רופא לא ישראלי אלה ערבי ישראלי ישר החלו הפחדים לעלות. אמרתי לעצמי אולי הוא לא סטרילי, אולי הוא ככה ואולי ככה וזה שוב החל לחדור עמוק. כמובן שידעתי שהמון אנשים מהישוב מטלפים אצלו, ראיתי את הקליניקה שלו והוא מאוד מסודר ונקי, אפילו שוחחתי עימו והוא הסביר לי הכל, בדקתי באם יש לו רשיון ויש לו, הוא אפילו רופא שיניים של קופ"ח כללית וחבר בהסתדרות רופאי השיניים (הוא רופא במקצועו כבר 12 שנה). כמובן שלא היה לי נעים ממנו שאולי פחדתי מפני שהוא ערבי. (סליחה אני לא גזענית). בקיצור בעלי באותה תקופה בערך בתחילת אפריל השנה תרם דם במד"א (הוא עושה זאת לפעמים). ואז נודע לי שעושים בדיקה לאיידס גם בתרומה. כמובן שזה לא מספק אותי מפני שאני חושבת אולי הוא לא הספיק לגמור את הטיפולים ובתרומה עדיין לא ראו כלום וכו' וכו' אין סוף רעיונות. נכון להיום אני לוקחת פריזמה במינון של 40 מ"ג למרות שאני בשליש הראשון להריון (לאחר התייעצות עם פסיכיאטרית מומחית). זה לא עוזר אני לא מפסיקה לחשוב על הפחד שאולי אלד תינוק עם המחלה, מה יהיה המשל חיי ועוד.... אין גבול לדמיון שלי לאן הוא מסוגל להגיע. אני ממש מיואשת ומפוחדת עד שד עצמותי. אני לא מתפקדת בבית ובעבודה, לא מתייחסת לבעל ולילדה, עצבנית, לא שותה, בוכה כל הזמן, בנהיגה אני לא מרוכזת והראש כל הזמן עובד, כל היום חושבת ואין לי כבר כח פיזי לעמוד בזה אני ממש מרגישה חולשה ועייפות ומחכה רק לישון בלילה בכדי לא לחשוב. אנא ממך עזור לי אני מתחננת. מה עושים ??? אין לי אומץ לעשות את הבדיקה ושלכוח מהכל, לפעמים אני מדמיינת או רוצה שמישהו יקח אותי בכח או יעשה לי את הבדיקה מבלי שאדע. בברכה, איבון