מאוד מתריד אותי.

אני חיילת בת 20 +- ואני משרתת בבסיס פתוח. לפני כמה חודשים המפקד שלי התחיל איתי הוא התחיל ברמיזות קצות ואני שיחקתי אותו לא מבינה ואז רמזים עבים ושוב העמדתי פנים שכלום לא קרה..עד שהוא התקרב אלי וציפה לתשובה מה אני רוצה לעשות?! סימנו את זה בכך שאני לא רוצה כלום ובוא נחתוך פה.היה לי עד היום כמה חודשים של שקט אך תמיד יש לי הרגישה שהוא מסתכל עלי והוא נתן לי חופשות ומן פרסים קטנים היום הוא סיפר לי כמה אני יפה וכמה הוא אוהב אותי ושאני לא יכולה לתאר לעצמי כמה הוא מעריך אותי שטקתי והוא המשיך עד שאמרתי לו שאני אוהבת את חבר שלי ושהוא כמו קיר בשבילי ואי אפשר להזיז אותו.הוא אמר לי שכל דבר ניתן להוזיז..והמשיך לספר לי כמה אני חשובה לו אז היתה שקיטה של רבע שעה והוא אמר לי אל תכנסי לי לסרטים ואל תדברי על זה עם אף אחד אמרתי לו כן ברור. אני לא יודעת למה אני לא מצליחה להגיד לו שזה מגעיל אותי ושאני לא רוצה שנעלה יותר את הנושא. בכל מקרה הוא הוריד אותי בבית ואז אמר את ילדה לא רציתי אם תיהיה רצינית נשב ונדבר אז אמרתי לו שאפשר לדבר והוא ישר אמר שבואי נפגש בסוף שבוע בערב. אמרתי לו ניראה אחרי החג..ושוב הזכרתי את החבר... מה אני אעשה אני פוחדת לחזור לבסיס אני לא רוצה לדבר איתו על זה יותר.

עשיתי זאת סיפרתי להורים והם לא מבינים למה אני לא אומרת לא הוא לא מבינים שרוב הדברים בחיים שלי שאני צריכה להגיד מה אני חושבת ומה פוגע בי אני בוכה וקשה לי לדבר על זה אני לא רוצה להגגיע למצב שאני נשברת מולו. אני מנסה לצאת מהצבא בגללו אני רוצה להיות בתת משקל בכדי לקבל שיחרור ונשארו לי רק 9 חודשים של סבל ממנו. הוא אמר שהוא רוצה שניפגש ונדבר אחרי החג ואני רוצה להגיד לו שכל עוד אנחנו עובדים באותו משרד ומשרתים באותו בסיס אני לא חושבת שכדי שנדבר על הנושא במיוחד שיש לי חבר ואני רוצה להתחתן איתו אחרי הצבא ואתה בכלל נשואים עם ילדים . אך אני בטוחה שאני לא יהיה מסוגל ומספק חזקה בשביל להגיד את זה ברגע האמת אני אשבר והפגש איתו למרות שאני הכי הכי לא רוצה את זה.