שאלה לד"ר נעמן

שלום ד"ר, אני בשנות השלושים לחיי, אם לשלושה צפופים בגיל, בעלת מקצוע חופשי ומכובד. אני מאד לחוצה ו"פחדנית" וכתוצאה מכך לא קלילה ו"זורמת" (לדג' לא אסע לבד עם הילדים לחברים בערב רק מהמחשבה לחזור איתם מאוחר לבד וכו וכו ). הדבר גורם לי להתנהג, בהרבה מקרים בדרך הנוחה לי ו"הבטוחה" לדעתי, אשר לא תמיד נוחה או תואמת את הציפיות של אחרים, אולם לעולם לא פוגעת בהם! הבעיה: אני סופגת כל מיני הערות ציניות כלפי, לעיתים ממקום די מגוחך שכן חלק מהמעירים מעולם לא התנסו בבעיות /בדילמות/בקשיים שלי. לעיתים אני הופכת לשק חבטות כאשר למעשה בכל אחד אני שומעת את התסכולים הפנימיים של האחר (לדג' יורדים עלי שאני עובדת מעט שעות כדי להיות עם הילדים - אנשים שחוזרים ב 8:00 ולא רואים את הילדים...) אף על פי שאני ידועה כבעלת "פה" אני משתתקת במצבים האלה ראשית, כי אני לא בנויה להעליב ושנית, כי אני מאמינה שכל אחד חי את חייו כראות עיניו. אולם, אני נעלבת בתוכי ואח"כ אוכלת את עצמי למה לא עניתי לזה כך ולאחר אחרת. ואז "יורד" לי מאותו אדם וכבר לא בא לי להפגש איתו והכדור מתגלגל וגם אף אחד לא מבין בעצם מה קרה.... השאלה: איך לעבוד על עצמי להשיב "אש" ולא להשאר מן שק חבטות. אגב זה בעיקר בשפחה כי חבריי די דומים לי ומבינים ללבי... תודה. ן

הי ד, אני בעד להתחיל בקטנות, לנסות ולהתאמן לאט לאט ולנסות להתקדם. את נשמעת לי שלמה עם החיים אותם את מנהלת - ילדים, מקצוע, בילויי עם הילדים על פני עבודה מטורפת - הכל נפלא. את יכולה או לנסות לבד ולאט לאט להתגבר על זה או לפנות לייעוץ פסיכולוגי (אפילו קצר) ולעבוד ולעבד את העניין - מה שיגרום לשינוי. בהצלחה..

ד"ר נכבד, ראשית תודה. לא ברורה לי התשובה. למה הכוונה ברגישות יתר אישית ועמוקה, מה עלי לבחון בהתנהגותי. כפי שציינתי אני מאד דעתנית ובעלת יכולת ורבלית גבהה. יחד עם זאת כאמור, ישנם מצבים שאני משותקת וכו... בעיקר כדי לא לפגוע או לעורר מהומות...