התקפי חרדה

היי אני בת 18 במהלך רוב שנות חיי סבלתי ואני עדיין סובלת מהתקפי חרדה. אני לא משתפת בזה אף אחד וגם אין בכוונתי לשתף. עם הזמן זה הופך ליותר ויותר קשה ועכשיו זה כבר בלתי נסבל. אני רוצה להתחיל לקחת תרופות, אבל בלי ללכת לפסיכיאטר בשביל זה. יש לך משהו להמלי לי במצבי?

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת, גם אני בעבר סבלתי כל ילדותי ונעורי מהתקפי חרדה כאשר אפילו לא ידעתי את ההגדרה "התקף חרדה" ולא ידעתי מה קורה לי, מה שהגביר יותר את הפחד. גם אני שמרתי על כך בסוד ולא עלה בדעתי לספר למישהו. אך כאשר סוף סוף סיפרתי (בגיל 16), נעלמו גם ההתקפים, או לפחות נעלם הפחד מהם, וגם אם התחיל התקף הוא מיד נרגע ונעלם. לא רק מהתקפי חרדה סבלתי, גם יותר מאוחר מדיכאון ומהפרעת אכילה, מה שאני מנסה להגיד לך הוא שעוברים דברים קשים בחיים (אז אנחנו קצת רגישות יותר מאחרות) אבל הפיתרון הוא בשום אופן לא כדורים, אין תרופת פלא. אני מעולם לא לקחתי תרופות גם כשאיבחנו שאני כן צריכה, היום יש מן תופעה כזאת שכולם מעודדים לקחת תרופות, כאילו זה איזה משהו טבעי בלי השלכות שליליות ובלי תופעות לוואי. מה שחשוב שתעשי הוא שבהחלט תספרי ותשתפי מישהו (זה יכול להיות מישהו שאת מכירה או אם ממש לא מתאים לך אדם שמכיר אותך אז פסיכולוג) במה שעובר עלייך, כי זה יקל עלייך מאוד. אם קשה לך לשתף תתחילי לכתוב את הדברים ביומן אישי ופרטי, גם זה עוזר. חלק רציני מהבעיה נפתר אחרי שהדבר כבר לא נשמר בסוד, ואת תרגישי את זה. תרגישי טוב, תמצאי את הכוחות בעצמך ולא בדברים חיצוניים ובהצלחה בכל דרך שתבחרי להתמודד...

אני גם סבלתי מהתקפי חרדה, כמובן שזה נובע מלחצים ודיכאון, אז אולי כדאי לטפל בזה ע"י שיחות ובירור מה כל כך מלחיץ אותך וגורם לך לכך. אני דווקא כן משתמשת בתרופות, ומאז כבר לא חווה התקפי חרדה. כמובן שיחד עם זאת שיניתי דברים בחיים שלי והפחתתי מהעומס ולמדתי לקבל דברים בצורה אחרת ולא להלחץ מכל דבר, כי זה לא שווה את הבריאות. בנוסף, דיברתי עם פסיכולוג באותה תקופה שעזר לי ואמר לי כיצד להתנהג בכל התקפה ולמדתי לשלוט בהם כך שגם אם זה קורה פעם ב אני יודעת כיצד לעצור את זה וזה ממש לא מפריע לי. יש אנשים שצריכים למשל להיות עם אנשים כשזה קורה ויש כאלה שמרגישים שצריכים להיות לבד. או בזמן ההתקף את אומרת לעצמך שאת שולטת בזהוזה תלוי בך (זה היה נשמע לי מדגוחך בהתחלה אבל זה נכון) או לחשוב מה תעשי לאחר שזה ייגמר. תעשיי הרבה דברים שאת אוהבת ומרגיעים אותך למשל אצלי זה לקרוא להיות עם חברים ולעסוק בספורט! והכי חשוב אל תסתירי את זה אני הסתרתי את הדיכאון והייתי צריכה לשמור הכול לעצמי ולא רק את זה הרבה דברים שהיו קורים לי לא שיתפתי. תדברי ותספרי על הכול לחברים ולמשפחה אל תשמרי לעצמך תביני כמה שאנשים שאכפת להם ותומכים יכולים לעזור במצב כזה ואין ממה להתבייש! כמה שזה נשמע מוזר אני מאושרת שזה קרה לי בדיעבד, כי בעקבות זה נאלצתי לשנות הרבה דברים ועכשיו אני נעזרת באנשים כשצריך גם העובדה שלאנשים אכפת יכולה לעזור.