התלבטות בנושא מהותי
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום רב, רציתי להתייעץ איתך בבעיה/החלטה קשה שניצבת בפני ובפני משפחתי .אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים.(שנה וארבע).כשהייתי בהריון ראשון חזרתי לגור יחד עם בעלי במושב, ליד הוריי.הסיבה לכך היתה שגרנו בדירה קטנה בעיר עם משכנתא מטורפת ואילו היום אנו חיים בבית פרטי גדול על המשק של הוריי, ללא משכנתא וללא שכר דירה. הורים שלי מאד עזרו ועוזרים לנו עם הילדים,גם עזרה כלכלית וגם עזרה בטיפול-מבחינתי זו עזרה שלא תסולא בפז...אפשר לומר שיש לנו כיום איכות חיים מה שאין להרבה זוגות. הבעיה היא שלי היתה ילדות מאד לא טובה (מבחינה חברתית ורגשית) ואפילו טראומטית בכפר וקשה לי לפגוש את אותם הפרצופים של ילדותי...הבעיה גוברת כאשר היום הבת הבכורה שלי שגם היא ילדה רגישה הולכת לגן עם הילדים של אלו שאני גדלתי איתם ולכן מן הסתם גם אני נאלצת להיות בקשר עם אותם אנשים. כאשר גרתי בעיר היה לי טוב מבחינה חברתית ורגשית ואילו כעת אני חווה שוב את אותן רגשות ורק רוצה להימלט מכאן...יש לי כיום אפשרות כלכלית לקנות בית במקום אחר אך מצד שני קשה יהיה לי עכשיו להתרגל לחיות בלי העזרה היומיומית של הוריי... מה לדעתך עלי לעשות?מאד מתלבטת בהחלטה גורלית זו שלמעשה תהיה בלתי הפיכה. בעלי פחות סובל ממני כי לא גדל כאן אבל גם הוא אומר שזה מושב של סנובים שקשה להתערות בו...אני מוצאת שאין לי חשק לקחת חלק בחיי החברה כאן בכפר, אפילו סתם בוועד הורים,(למרות שמאד הייתי רוצה) וכך מתכנסת בתוך עצמי וביתי...
לאני, כמו כל החלטה מהותית, גם החלטה זו תצטרכי לקבל לבד, או יותר נכון, בשיתוף עם בעלך. גם איני רואה אותה כ"בלתי הפיכה". מרבית הדברים אינם הפיכים טכנית אולי אך ודאי שניתנים לשינוי אם באופן ממשי ואם ע"י שינוי ההתיחסות להם ולהשפעתם. עקרונית, אין הגיון וטעם להכנס ביודעין למצבים בעלי לחיצות גבוהה. מאידך, אין זה נכון "לברוח" ממצבים העלולים להיות קשים, מבלי לנסות ולהתמודד איתם. נסי לברר עם עצמך האם את מאופינת ברגישות רבה ונטיה "ברחנית" ואז כדאי לנסות להתמודד ולהתעמת עם הקושי, או להיפך .