אלוהים !

דיון מתוך פורום  התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

14/09/2007 | 15:48 | מאת: ביבה

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני, ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על קרע הבדלי תרבות ופיצוים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

ביבה, עם כל הסימפטיה למצבך, לא לנו להחליט..מה עלייך לעשות. מדובר בהחלטה כבדת משקל האמורה להתבסס על "תבונת הראש", אך גם על "תבונת הלב" והיא כידוע שייכת לך בלבד.דהיינו חשוב לבחון לעומק רגשותייך כלפיו, מה בדיוק משפיע עליהן וכו'. החלטתכם ללכץ יחד לטיפול זוגי נראית לי כצעד נבון והכרחי ושם ודאי תוכלי להרחיב הבנתך ובסיס הנתונים כדי לקבל החלטה מתאימה. כללית, להערכתי האישית, שיקולי "כדאיות פרקטית" ( כולל אלו הקשורים בפוריות וכד' ) אינם יכולים ואינם צריכים להיות השיקולים המכריעים. התאמה זוגית - ריגשית נראית לי כחשובה הרבה יותר..

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה