דכאון מגורי

אור, דאגתך לחברתך ראויה, חברית ומרשימה, אלא שחשוב שתביני ותפנימי שאת, כמובן, אינך אחראית לשלומה. תוכלי לעזור לה בעידודך ותמיכתך שתתמיד בטיפולים המקצועיים שלה, שתרבה בפעילות גופנית-ספורטיבית וכד' בנוסף, תוכלי לעודד אותה לפעול נגד הנטייה האפשרית להסתגר ולהמנע מבילויים ויציאות. אדרבא, נסי לעודדה ולהציע לה לצאת להנות ואף לבלות, לא מתוך לחץ אלא ע"י תמיכה ועידוד. ובאופן כללי תוכלי להיות אמפטית למצבה וקשייה ולשדר איכפתיות ( כפי שבולט מעצם פנייתך אלינו ) וזמינות לשיחות, הקשבה וכד' ע"פ צרכיה. בהצלחה