לחץ בצבא

התגייסתי לפני שלושה חודשים, עברתי טירונות, קורס, וכעת שובצתי בתפקידי בפיקוד מרכז. בתחילת הקורס הופיעו לי התקפי חרדה עקב לחץ נוראי מהצבא. עוד משנים קודמות אני יודעת שאני מגיבה פיזית ללחץ (נהיית חולה בתקופות לחץ) אך זה מעולם לא הגיע לרמה של מחנק, דפיקות לב מואצות, בכי, הזעה... הקורס המשיך וההתקפים עברו, אך בסופו שובצתי במקום בו לא רציתי להיות - בסיס סגור, יציאות טובות אבל עדיין סגור... התפקיד שוב מלחיץ אותי וכעת גם אין לי לאן לברוח בסוף היום - אלא אני תקועה במחשבות. אני שוב בוכה בלי קשר לסיטואציות, חולמת חלומות נוראיים בהם אני "מפשלת" בצבא, הולכת מתוך שינה ולובשת את המדים (דברים אלה קרו גם בתחילת הקורס, וחזרו שוב). באמצע הקורס התחלתי טיפול פסיכולוגי אזרחי, לא דרך הצבא, פגישה אחת לשבוע - כשאני יוצאת מהצבא, משמע שהטיפול לא סדיר כי אני לא יוצאת כל סופשבוע.אני מאוד מרוצה מהפסיכולוגית אך אני מרגישה שהטיפול לא יעיל בגלל שהוא לא סדיר (במידה והייתי בבסיס פתוח יכולתי להבטיח רצף טוב יותר של פגישות...). אני ממש מרגישה אומללה, מעולם לא הייתי אומללה בגלל דברים שכאלה. אני בדרך כלל מאוד מוצלחת ומתפקדת טוב בכל הרבדים היומיומיים, אך ברגע שהגעתי לצבא תקף אותי לחץ נוראי שאני לא יודעת להסבירו, ולא יודעת להתמודד איתו... אני לא יודעת מה לעשות =/ אני מרגישה קצת "דפוקה",אני לא לוקחת דברים בפרופורציה ואני לא מצליחה להכניס את עולמי הצבאי לפרופורציה. אני ממש לא יודעת מה לעשות, זה מערער את כל הבטחון העצמי שלי, שלא לדבר על תפקודי היום יומי ועל איך שאני נראית ליד הממונים עליי... אני ממש לא יודעת מה לעשות, אם לחכות ולהתרגל לתנאים (כי בכל זאת, עדיין לא ממש נתתי צ'אנס למקום החדש), או שמא לפנות לקב"ן, לנסות לעבור לבסיס פתוח או כל דבר אחר... מה דעתך?