דאגה לחבר

שלום,אני נוגה ויש לי חבר כבר שנתיים.. בחצי שנה האחרונה,הוא איבד את אמא שלו,היא נפטרה ממחלת הסרטן, הוא היה מאוד קשור לאמא שלו.. והיא אליו,הוא הבן הכי קטן שלה,ולכן כל הדאגה תמיד עליו,ורוב האהבה.. (אני אומרת את זה כדי שתבין את טיב הקשר בינהם).. מאז שזה קרה ,הוא מתעצבן מאוד בקלות.. ושהוא מתעצבן שאנחנו רבים הוא דיי אלים,(וכל מי שמכיר אותו יעיד שהוא בן אדם עדין וטוב לב).. הוא מדבר איתי על הכל,ואמר לי לפני כמה ימים,שהוא מרגיש שחוק נפשית.. הוא לאחרונה התחיל גם ללמוד במכללה,הוא אומר שהוא מרגיש שם לא נוח,מן תחושה כזאת שבא לו לקום וללכת,שהשקט,ושהדלת סגורה מלחיצה אותו... הוא בנאדם בד"כ מאוד חברותי,וכששאלתי אם זה קרה גם בתיכון הוא אמר שממש לא,חוץ מזה הוא אמר לי שהוא רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי,אבל הוא לא עושה כלום הוא רק מדבר.. השאלה שלי היא,איך אפשר לעזור לו בינתיים? הוא אמר שאנחנו מדברים זה ממש עוזר לו שזה מרגיע אותו,ואני בדרך כלל כל מה שהוא אומר אני אומרת לו שזה מוכר לי,וגם שלי יש את זה לפעמים,כדי שהוא ירגיש יותר ויותר נוח.. מה אפשר לעשות מעבר לזה? איך מתמודדים עם מוות של אדם כ"כ קרוב אלייך? כביכול הוא ממשיך בחיים בצורה תקינה.. לימודים,עבודה.. אבל הוא אומר ששום דבר לא גורם לו ממש סיפוק,ובשום דבר הוא לא מרוכז ב100 אחוז... הוא מתגעגע אליה,זה ברור.. סליחה על אורך המכתב אשמח אם תתן לי כמה עצות לעזור לו,מלבד טיפול פסיכולוגי ... תודה רבה נוגה

לנוגה ושאר המשתתפים,לצערי יש והשאלות כלליות מידי.. חשוב להבין שכאשר מוצגת בעיה או שאלה כללית, כמו דכאון ( להבדיל מאבל ) לאחר פטירת אדם קרוב המתבטאת בסימפטומים מגוונים, אין מנוס מהמלצה על טיפול. אין טעם בעצות פשטניות ( הידועות בלאו הכי לכל ) של חשיבות התמיכה עידוד אמפטיה הכלה וכד'. לרוב, זה לא מספיק כדי להביא לשינוי והקלה של ממש. הדבר דומה לשאלה, לו נשאלה, בפורום רפואי.. מה עושים עם דלקת ריאות ?! אין מנוס מאבחון רפואי, כדי לוודא במה בדיוק מדובר וגם אז, לא כל מקרה דומה למקרה אחר גם אם האבחנה דומה ובודאי שאין תחליף לטיפול רפואי. עצות למתן כדורי אקמול ואופטלגין ( דומה למקבילה של תמיכה עידוד וחום פסיכולוגי ) לא יספיקו. בעיות מורכבות מחייבות טיפול של ממש. בשולי הענין ואולי לא כל כך בשוליים, עם כל הסימפטיה לאבלו-דכאונו (?) של חברך אין בזה כדי להצדיק גילויי אלימות מצידו, כפי שאת מציינת.