לדר' נעמן

אז לא די בכך... אחי הבכור נפטר לפני 3 חודשים, מארוע לבבי ומוחי, מחלת ניוון השרירים הקשתה עליו להתגבר על מצבו הקשה. עבר החייאה פעמיים. היה בלי הכרה כמעט חודש ולבסוף נפטר. אני לא צריכה לספר לך מה עברתי, אתה כבר בטח מבין... אבל משהו חדש קרה לי בנוסף, משהו לא מוכר... פתאום, מתוך כל הכאב הגדול והחרדה שהיו לי כל השנים, נולד בי משהו חדש... מעין חוסן וחוזק, דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות, כמו נהיגה מחוץ לעיר לבד, או לצור קשר עם אנשים מהעבר, כמו ללכת לבית ילדותי (מה שלא עשיתי שנים...ואחי הבכור נשאר לגור שם, בבית הקטן) לגעת במקום להתחבר אליו שוב, לטייל בסביבה ולראות מקרוב... פתאום לא פחדתי. תקופה ארוכה הדחקתי ורגליי לא נשאו אותי למקום שבו גדלתי... מקום שהשאיר בי המון זכרונות לא טובים... של שכול אובדן וכאב. לא כך כך מבינה מה קרה לי... זה אילו לא נשארו שם אנשים שסובלים וכואבים... המקום התנקה מכאב וכנראה גם אני... (דרך אגב לפני שנתיים לערך נפטרה גם בת דודי ממחלת הסרטן, והיא זאת שקנתה את בית הוריי, ולא יכולתי ללכת אפילו להלוויה או לנחם את המשפחה). בתקופת האבל על אחי הרגשתי כאבים חזקים בכל הגוף, והלכתי לרופא ואובחנתי כ"חולת פיברומיאלגיה". אני עושה כרגע טיפולי שיאצו ורפלקסולוגיה אולי זה יעזור... המשך יבוא ... נא תגובות, תודה.