בעיית פרפקציוניזם, אכזבה עצמית ועוד

שלום לכולם ולמי שיעזור בעייתי היא כדלהלן: אני סטודנט באמצע שנות ה20 באונ' חיפה. יש לי בעיה בתקופת המבחנים אני לומד מעולה למבחנים מגיע אליהם ממש עם ידע של 100. בעיות של לחץ לפני מבחן לא ידועות, אני אדם שלא נלחץ מהר אם כי דרוך מאוד ויודע להציב מטרות לעצמי ומתי ואיך ללמוד כדי להספיק את הנדרש. על אף הנאמר לעיל, אני מצליח איכשהוא לעשות 2-3 טעויות קריטיות קטנות במבחן ואני מקבל ציונים יפים לכשעצמם (80-90) אם כי לא מספקים אותי הן ברמת השאיפות העצמית והן ברמת הידע לפני המבחן (טעויות בלבול רגעי, אי תשומת לב וכו'). כל מבחן אני משתגע אחריו איך עשיתי את הטעויות ואז פחות מרוכז בלמידה למבחן הבא. כמו כן במקצוע שאני לומד יש סטאז' ויהיה שלב בלימודים שבו יהיו לנו ראיונות לסטאז' שם מסתכלים על ממוצע ציונים בין היתר, ובעיה נוספת שלי היא שאני מסתכל על הצלחתי ביחס לאחרים. אמנם אני מקבל גם יותר מהרבה אנשים, אבל אני נורא מתעצבן בלב שעוקפים אותי בציון כי אני יודע שאני אשם בכך (טעויות מעצבנות). יש בי מין פחד שהממוצע שלי לא יהיה מספיק גבוה.. בנוסף להיותי פרפקציוניסט ושואף להיות מושלם עם ציון שואף ל100 בכל מבחן. אודה לעזרה כי אני כבר משתגע! נמאס לי כל מבחן לבוא בתחושה שאפשר הפעם סוף סוף לקבל 100 ואז לצאת ממנו להשוות תשובות ולראות ששוב עשיתי 2 טעויות מפגרות והנה שוב אני לא עומד במטרות שהצבתי לעצמי, שוב אנשים יקבלו גבוה ממני כשהידע והרצון שלי היה ל100! אני מדגיש אם לא הייתי מוכן טוב למבחנים ולא היה לי ידע של 100 הייתי מסכים לקבל את הידע שלי אם היה לי ידע ל80 הייתי מוכן לקבל 85.. אבל אני לא עומד בציפיות. תודה מראש על העזרה.. אני רוצה לדעת מה לעשות איך להתגבר ואולי איך לשפר .. כי אני אמנם סטודנט עם ציונים טובים אבל יש לי בעיה כלשהי כאן.. עם זה אין ספק.

תשלים עם העובדה שתמיד יהיו כאלה שמצליחים יותר ממך. זו עובדת חיים בסיסית.

ענית לי על דבר אחד מתוך הדברים שדיברתי עליהם