אני במשבר

שלום, כותבת שוב, הודעתי נמחקה לי משום מה. אני בת 34, אקדמאית (שני תארים) סיימתי בהצטיינות. לא עובדת שנתיים וחצי, מתוכן, שנה בשל עבודה של בעלי ומעבר לעיר אחרת ושנה וחודשיים מחפשת עבודה, התחרות קשה, השוק מוצף. לפני כחודשיים לכאורה התגשם לי חלום, התקבלתי לעבוד בגוף ממשלתי, שם חלמתי לעבוד, עבודה בתחום אותו למדתי, הרגשתי שסוף סוף התמזל מזלי, ומה שמגיע לי הגיע. עברתי שם שני ראיונות לא פשוטים, ולבסוף בחרו בי. הסבירו לי שיש פרוצדורה ארוכה טרם אתחיל לעבוד. התחלתי אותה, הפרוצדורה כללה בין היתר שתי בחינות פסיכומטריות ממוחשבות. לציין כי דאגתי מהשניה אך היתי בטוחה שאעבור את הראשונה. מרוב לחץ שמא אאכזב, או לא אצליח, הגשתמתי את הנבואה והוצאתי ציון אחד פחות ממה שצריך בבחינה הראשונה. מאז (שבוע בדיוק) שהודיעו לי את הבשורה, אני בדיכאון, במשבר, לא מאמינה כיצד קרה לי דבר כזה, שהרי תמיד הצלחתי בבחינות. אני כל הזמן חושבת כיצד הוצאת ציון כזה נמוך? ומאז אני קמה מוקדם מאוד בבוקר ומתקשה לחזור לישון, מאשימה את עצמי, הדימוי העצמי שלי ירד פלאים. אני מתחילה להאמין בעצם לתוצאות המבחן, שאולי הכשרים שלי לא כל כך טובים כמו שחשבתי. פתאום, לפתע, נזרקתי מכל התהליך, לאחר שחודשיים אני חיה באשליה שאתחיל לעבוד שם, כבר דמינתי הכל, שמחתי, היתי מאושרת, והנה הכל נפסק באבחה אחת..... זהו.....תודה רבה לך, בהצלחה בהמשך, וזהו.... אני כבר לא יודעת מה להרגיש....אני כועסת....עצובה....מתוסכלת.... מודה לעצתכם, בברכה