תחושת דכאון ותחושת החמצה בחיי היום יום

אני מוצא את עצמי בשנה האחרונה עובד כל יום מבוקר עד ערב (בממוצע 12 שעות ביום). אני עובד מהבית. אני לא מתלונן על נמצב הכלכלי - שם זה בסדר. אני מסיים את העבודה עושה מקלחת ומוצא את עצמי במיטה מול הטלביזיה. יש לי ילדים אבל אני ממש חסר סבלנות גם כלפיהם (הילדים קטנים יחסית). אני מרגיש כמו מי שהחיים חולפים לידו. כל מה שאני עושה זה לאכול ולעבוד ולישון. מסביב אומרים לי תאני יעשה פעילות ספוטיבית ושאני יעשה עם עצמי משהו אבל זה מכעיס אותי עוד יותר. אני שם לב שאני כל הזמן מתוח בגלל סוג העסק שלי והאחריות שיש עלי - האחריות הזו היא ממש מסביב לשעון. גם אם אני יוצא לחופשה אני מוצא את עצמי מחובר לעסק כי אין מי שיחליף אותי. בקיצור בצד הכספי של העניין אין תלונות אבל מצד שני גם אין לי חיים של ממש... אני אשמח לקבל תגובות ועצות מה לעשות ....

הי יגאל את הצעד הראשון כבר עשית, בקשת יעוץ - עזרה הפתרון כאן הוא צחוק - אם אתה שואל אותי. כמובן שזה הצעד השני בלבד. אתה אחראי לחיים שלך למצב רוח שלך ולהפרייה שלך נשמע מהכתוב שהעבודה שואבת ממך המון - ובעצם הכל. אחת התועלות הבולטות בעבודה שלך היא היציבות הכלכלית ולכן רצוי שתעריך זאת ועל אף שזה שואב ממך המון לפחות זה מניב פירות . אנו בני האדם נוטים לתייג בעיות ואתה תייגת את הבעיה שלך - העבודה! כמעט כל עצמאי שאני מכירה חי את העסק שלו ואין לו דקה של שקט כי גם בחופשה אתה עדיין אדון לעצמך - ככה בחרת. מה שאתה צריך לעשות זנ אחרי יום עבודה ארוך - להתרחץ להתלבש ו - בשום פנים ואופן לא לפתוח את הטלויזיה! עכשיו החופש הגדול זה הזמן לקחת את המשפחה לסרט , לקחת את המשפחה לשחק באולינג ואז אתה בסרט מנקה את הראש ובבאולינג הילדים משחקים ואתה שותה דרינק מנקה את הראש מחליף אוירה. וצוחק. בכל ערב תשנה אוירה גם אם זה אומר לרדת לזרוק את הזבל למטה העיקר למנשום אויר מחוף לבית . הטלויזיה בעצם זה גורם מגביל. היא ממכרת ושואבת אותך אתה צריך לקרוא ספר לשמוע מוזיקה, לבשל משהו להתעסק וככה יבואו הכוחות לחיים.