המשך דיסוציאציה - תחושות מצוקה חוזרות- פוסט טראומה

שלום ד"ר נעמן קראתי קצת את תשובותיך המאוד מלאות ומספקות ולכן הרשה לי קצת להרחיב. בעקבות טיפול פסיכולוגי כושל שבו השתחזרו לראשונה מערכת יחסים טראומטית עם אימי - כאשר השחזור לא נעשה באופן מכוון או מרצון כאמור. בנוסף לסיבות מלחיצות באותה תקופה- קרה המקרה- והבאתי עצמי לידי הצפה מאוד אינטנסיבית וקשה ביותר שקשה לתארה ע"י חיטוט יתר בפורום וכו'יב. בשורה התחתונה- חלק מהבעיה היה הפחד מלחזור חזרה לעיר הולדתי קרוב להורי כאשר אינני הייתי מוכנה נפשית לכך אך בכל התהו ובהו שהיה - משום מה באופן בלתי מוסבר - ניטל ממני לראשונה בחיי מעין הכח החופשי - ההתנהגות מבחירה ומשליטה - וההרס נמשך - בזה שחזרתי לעיר מגורי קרוב למשפחה. היות ועדיין אני כאן- אני חשה שלעולם לא אוכל ממש (אם כאשר זה בכלל אפשרי...) להתקדם ולהתגבר ולצאת מתחושת המצוקה שחוויתי ומחוסר האונים- שמלווה אותי ברקע באופן תמידי - ללא הסבר - ללא שליטה וכו'. אני יודעת שקשה להבין כי לי קשה להסביר- אבל זה סוג של טראומה. מאחר ואני זו שהבאתי זאת על עצמי- ללא עוררין- והנזק המשיך... אני שואלת - האם עצם העבודה - שנתתי להרס להתפשט לכל חלקה טובה ולכלות אותי במשך הרבה מאוד זמן (4 וחצי- 5 שנים)..האם השהיה הממושכת והכפויה שלי - הזיקה לי באופן בלתי הפיך??? קראתי שגם מוח בוגר משתנה מבנית לאור טראומות ומצוקות...ודפוס ההתמודדות שלי - של נתק דיסוציאטיבי- אינו משתנה לאור השהות הממושכת שלי ובידיעה מלאה שאני מזיקה עם הישארותי כאן באותו העיר. מאחר וכבר עברו שנים מספר מאז- אני תוהה - מה ישנה כבר עכשיו לאחר שהבאתי עצמי עד קצה גבולותי וכוחותיי ואף עברתי אותן- מה ישנה עם עכשיו - אעשה מאמץ עילאי לעבור לעיר אחרת ....??? תודה לך וחג שמח!