בעיה חמורה שלא העלאתי בדעתי שתקרה לי
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום רב! לפני כחמש שנים בזמן של תקופה מאוד לחוצה רוויות שינויים חדים (פיטורים, עזיבת בן זוג, עזיבת מקום מגורים ופרידה נוספת וכואבת/ נטישה), שחלו בו זמנית, נתקפתי במעין סוג של התפרקות עצמית קשה ביותר. ההתפרקות היתה מלווה בחרדה מטורפת, ממושכת מלווה בפחדים שונים מהחיים, מאנשים, פרנויות, חוסר תפקוד, התנתקות מהמציאות ומעצמי, הסתגרות ממושכת והמנעויות רבות ושונות. תקופה זו היתה כחצי שנה ואף יותר כאשר לעניות דעתי היתה זו התפרקות פסיכוטית או לפחות על הגבול. (לא אובחנתי כסכיזופרית אולם יתכן כי טעו באבחנה שנתנו תווית של דכאון). בזמנו לא יכולותי לקבל עזרה נפשית מכל סוג שהוא מסיבות מגוונות. היום כתוצאה מהמצב הטרגי אליו נפלתי, אני סובלת מרמה עקבית שבה אני נעה ממתח ללחץ ולאימה ופחד מציפים בקלות רבה מידיי. הפחד נובעים מזכרון ההתפרקות "והשגעון", מחוסר האונים שזעק לעזרה ולא נשמעתי. מאחר והכל התחיל במקום העבודה ואולי אף בגללו, הלחצים, ההתפטרות האופק וכו', נמנעתי במשך השנים הללו לחזור בחזרה למעגל העבודה. כיום יתכן אולי כי אני עומדת בפני עבודה חדשה (פשוטה למדי לעמות קודמתה אך מלווה בלחצים אם כי קלים יותר), ואני פוחדת וחוששת כאילו "אין מחר". מבחינתי המשבר הטרגי הזה - הרס את חיי בכל מובן המילה. הייתי בחורה חיונית מלאה בשמחת חיים, שכל עתידי לפני ועם תואר אקדמי מאחורי. כיום כמעט ולא נותר ממני כלום, עברו חמש שנים מאז ואני כבר בת 35 נשארתי רווקה, והתפקוד שלי ירד פלאים, באופן בלתי יתואר. אני מצוייה רוב הזמן בסוג של דחק, נתק, תחושת אובדן האישיות וסוג של "מחיקות". אני חוטפת רבות מעין סחרחורות, מתעייפת בקלות רבה, לא ישנה טוב ושלא לדבר על כל אובדן החיות והשמחה הרבה שהיתה הסימן ההיכר שלי. עברתי מספר פסיכאטרים- כל אחד נתן משהו אחר...דכאון/ דפרסונליזציה... לעניות דעתי, פיתחתי סוג קשה ביותר של הפרעת חרדה מסויימת או דחק פוסט טראומטי. יהיה אשר האבחנה תהיה ...כרגע מעבר לאבחנה (שחבל מאוד ואני מצרה על כך שאינני מקבלת אבחון נכון ויעיל לשם טיפול), הייתי רוצה לדעת מהם סיכויי לריפוי מלא לאור כל הנסיבות שציינתי לעיל (משך הטראומה והמשבר). מאחר קראתי שבהפרעות מסוג זה- אופן וסיכויי הצלחה תלויים במידה רבה- במהירות שבו הוגשה העזרה מרגע המשבר... דבר שני, שהייתי מודה לקבל- ידיעה וכיוון ברור של איזה ממגוון הטיפולים הקיימים היום בשוק- הם המתאימים ביותר עבורי? החל מדימיון מודרך וחלה בהיפנוזה או טיפול פסיכולוגי דינאמי או קוגניטיבי- התנהגותי. ודבר שלישי נוסף שקראתי והייתי שמחה לקבל את הדעת על כך, הוא האופן שבו נרכשת תכונות לא נעימות כגון: חוסר אונים נלמד ונרכש עקב מצוקה שכזו. האם הדבר אומר- שלעולם לא אחזור להיות חזקה מבפנים כפי שהייתי קודם? ואהיה תמיד בהוויה של עלה נידף... שלוש שאלות בדבר: 1. אבחנה וסיכוי החלמה בהתחשב בנסיבות. 2. המלצה / המלצות לסוגי טיפול. 3. תחושת ותכונה נרכשת ונלמדת- חוסר אונים - האם נטווה לנצח באופיי? רב תודות! אוסנת
אוסנת, משאלתך ותיאורך ניכר עד כמה את "מתמצאת", בבעייתך ובכיווני הטיפול האפשריים. חלקם, אף ניסית ככל הנראה. לכן זה מפתיע ( אם כי ניתן ללמוד מכך גם על נחישות ואופטימיות בסיסיים ) שאת מצפה ,לכאורה, להתיחסות בפורום שתהיה תקפה, אמינה ומקצועית יותר מהאבחנות וההמלצות שניתנו לך ודאי מהגורמים ( פסיכיאטרים ) אליהם פנית ואשר בדקו עניינך לעומק ולרוחב. זה בלתי אפשרי ובודאי לא מקצועי. יחד עם זאת ובאופן הכללי ביותר, להלן תשובתיי לשאלותייך : 1. מצב לחץ קשה ומצטבר, עלול להיות המקור המרכזי והעיקרי הגורם לבעייתייות ומצוקה נפשיים, אך הוא עלול להיות רק ה "טריגר" ("הדק"- גירוי משני), ה"מעורר" בעייתיות מוקדמת ומתמשכת. לשם כך, בין השאר, יש צורך באבחנה מקצועית מקיפה ומעמיקה. דבר שאינו יכול להעשות במסגרת הפורום, עם כל הרצון הטוב. 2.קיימים סוגי טיפול רלבנטיים רבים מאד. ביניהם: טיפול "דינמי" ( להבנת הדינמיקה של האישיות ), טיפולים "דירקטיביים" ( הכוונתיים, ביניהם טיפול קוגנטיבי -חשיבתי, התנהגותי, היפנוזה, דמיון מודרך ועוד ) וכמובן, גם טיפול תרופתי ועוד ועוד ועוד.. לדעתי, טיפול אינטגרטיבי ( משולב ) הכולל גישות וכלים שוני עשוי להוליך לוצאות הטובו יותרץ 3. אין כל סיבה ויסוד להניח שתחושות ודפוסי התנהגות שנרכשו בשלב מתקדם יותר בחיינו שיישארו איתנו ( איתך ) "לנצח". עם טיפול מתאים, הדברים בהחלט עשויים להשתפר ולהשתנות.
היי אם יורשה לי תגובה קצרה . אני מאמן אישי שסיים קורס לפני חודשים וחושב שראוי שתשקלי אימון אישי במקביל ובלי קשרץ היתרון באפקטיביות ומסגרת זמן מוגדרת והצבת יעדים. בהצלחה