שאלה לד"ר מאיר

אסביר תחילה כמה מילים על עצמי, אני בגיל ה 20+ חייל משוחרר, בגיל העשרה אבי נפטר מהתקף לב באופן פתאומי בבית. לא ניגשתי מעולם לפסיכולוג והחברים ממש תמכו בי אני אדם שמאד קשה לעצבן אותי, יכול לקחת הרבה דברים ללב אבל לא באמת מתעצבן, ואם כן אז זה עובר מהר כמו שבא. אני אחד שמגדיר את החברים שלי מעל לכל ואצלי יש חברים שהם ממש קרובים, כאלה שיוצא איתם הרבה, אחד שהוא החבר ההכי טוב וכל השאר פשוט לא שומר על קשר ולא כלום... (נעלם) בשבילי החבר הטוב ביותר אני יעשה הכל, יותר מאח לפעמים. בגיל ה17 חבר ממש טוב שלי העליב אותי אח"כ התנצל ואחרי שבוע יותר לא שמעתי ממנו, לא ענה לא כלום, לקחתי את זה ממש קשה שעד היום אני זוכר כאילו היה אתמול וזה מציק לי. 5 שנים אחרי! מאז הכרתי חברים חדשים והכל הסתדר לאט לאט. לאחרונה חבר ההכי קרוב אלי התעצבן על משהו לא ידוע, חודש שלא דיבר איתי וניסיתי בכל דרך אם זה ע"י חברים והכל ליצור איתו קשר ולפתור את הבעיה ולא עזר ובאירוע חגיגי שכולם הגיעו גם הוא נכח ושם דיבר כאילו כלום לא קרה. לאחר ששוב לא ענה מספר ימים שלח בהודעה ואמר שזה שדיבר איתי באירוע לא אומר שזה הסתדר ומאז לא מדבר איתי. מלא הודעות שלי אליו במטרה להבין על מה כעס ביכלל ולנסות לפתור, אך ללא הועיל. התעצבנתי כל כך שפשוט לא ראיתי כלום ולא שמעתי כלום ממש blkack out לאיזה חצי שעה, הרגשתי שאני רותח וכאילו עולמי חרב עלי. פגע בי עד עומקי נשמתי חברים קרובים אמרו לי שנסחפתי וסה"כ חבר, אך אין לי מושג איך להסביר את התופעה הזאת והיא לא בשליטתי. אציין עוד כי כרגע אין לי חברה והייתה לי וכשנפרדנו ממש לא לקחתי קשה ואף אני יזמתי את הפרידה כי כבר לא "הלך". אך יש לי ידידות רבות. משום מה הבחירה בחבר הקרוב אצלי היא שילוב של חיצוניות ופנמיות. אני לא מסוגל להיות עם חבר שהוא נראה "שמן" או משהו. אבל זה אני יודע עלי כאחד שהיה פעם גם כזה ונפגע מזה באופן ריגשי וגלל זה אני לא מסוגל להסתובב עם אחד כזה ואין לי מושג למה. אני חייב להדגיש שאני לקחתי את זה ממש קשה ופשוט לא שמעתי דקות הרוכות מה דיברו אלי, נכנסתי להלם כאילו הרגע חרב ממש עולמי. לא מרוכז באופן קיצוני. רציתי לדעת מה עושים במקרה כזה והאם יש פיתרון? אילו דרכי יעוץ אפשר לקבל בנושא? אניני יכול לגשת לייעוץ פסיכולוגי בשל עבודתי (אפילו שיש פסיכולוג בעבודה) והדבר יפגע בעבודתי לא משנה עד כמה הייעוץ "חסוי" ופרטי.