חרדות ולחץ

רעות, ראשית תגובתך נורמלית, בהתיחס לנסיבות.. סביר אף ש"ברגע האמת" תהיי שם בסדר גמור עם תלמידייך. הסחת דעת, פעילות למען אחרים ותחושת אחריות לאחרים מסייעות לחיזוק והתגברות על תגובת מתח ואפילו פאניקה. במקביל, מצ"ב בהמשך, ה"טיפים" שלי לגולשים המגיבים בתחושות דומות של חרדה פתאומית ופאניקה. יש לקוות שזה יועיל לך. אם לאו, תוכלי להסתייע באחד ממוקדי הסיוע שהוקמו בדרום למטרה זו. ...................................................................... דרכי סיוע ראשוניות למצבי מתח/לחץ וחרדה ארבעת האסים ("ה") להתמודדות עם מצבי מתח/לחץ וחרדה, הינם: ה-הכרה הכרה בעובדה שאנו בלחץ, חרדה או מתח ולכן מגיבים בתגובות המורגשות כחריגות, אך הן נורמליות ואפילו חיוניות. ה-הבעה הבעה ושיתוף רגשיים מלאים ופתוחים באשר לתחושותינו ורגשותינו. השיתוף רלבנטי במיוחד עם אנשים הקרובים לנו, אך יכול להתקיים גם עם אחרים, המוערכים על ידינו כמתעניינים ותומכים אפשריים. ה-הרחקה לעתים חשוב להרחיק עצמנו, באופן מודע ומכוון, מגורמים ידועים של מתח, לחץ והצפה רגשית מיותרים. ההרחקה יכולה להיות פיזית-מוחשית, ב"מציאות החיצונית", או דמיונית-חשיבתית, ב"מציאות הפנימית". ה-הרפיה ניתן להשיגה בדרכים רבות. חלקן אישיות ומוכרות, חלקן ניתן ללמוד ולתרגל, עד להשגת רמת שליטה גבוהה. "הרפיית - סריקה" (אחת מטכניקות ההרפיה האפשריות) ניתן לתרגל טכניקה זו בהמתנה למעלית, או בתוכה, בעמידה ברמזור אדום, או בתור ואפילו תוך כדי פגישת עבודה, עסקים וכד'. אין לתרגלה תוך כדי נהיגה, או כל פעילות חיונית או מסוכנת אחרת. הערה: הדברים נכתבו בלשון זכר אך מתייחסים ,כמובן, לשני המינים. בזמן שאתה נושם 3 נשימות רגילות, שים לב להבדל בין האוויר הקריר יחסית שאתה שואף, לעומת האוויר החם יותר, שאתה נושף החוצה. הייה מודע למתח שבגופך ובשרירים ושחרר אותו. 1. כשאתה שואף פנימה, "סרוק" את שרירי הפנים, צוואר, כתפיים וזרועות. כשאתה נושף החוצה, דמיין והרגש כיצד משתחרר כל המתח מהשרירים האלו. 2. כשאתה שואף פנימה, "סרוק" את שרירי החזה, ריאות וקיבה. כשאתה נושף החוצה, דמיין והרגש כיצד משתחרר כל המתח מהשרירים האלו. 3. כשאתה שואף פנימה, "סרוק" את שרירי המתנים, ירכיים ורגליים. כשאתה נושף החוצה, דמיין והרגש כיצד משתחרר כל המתח מהשרירים האלו. לווה את הנשיפות ושחרור המתח במילת הרפיה פנימית המתאימה לך, עפ"י בחירתך. כמו "הרגע", "שלווה", "הרפיה" וכד'. כללית: "כלל הזהב" המתאים למרבית התחושות הקשות הינו "לא להתמכר ולא להתנכר". חשוב לתת לעצמנו לחוש את מלוא עומקם של רגשותינו, גם הקשים. מאידך, יש להקפיד ולעשות כמיטב יכולתנו לא להתמכר להם. והעיקר, חשוב וחיוני - "להתמודד, ולא לבד!". אמנם, חונכנו לנסות ולהתמודד לבד, בכל מצב. אך זאת, רק במידת האפשר. לעיתים ובוודאי שבעת מצוקה שאינה חולפת, זה אנושי וחיוני ביותר, לפנות לקבלת עזרה ותמיכה, מהזולת. ואם המצוקה משמעותית, הכרחי לפנות ולקבל עזרה מקצועית, מוקדם ככל האפשר