האם זאת חרדה, או מציאותיות?

ד"ר נעמן שלום! רציתי להתייעץ בעניין שמטריד אותי כבר שנים. אני סובל מחרדות ומרמה מסוימת של דיכאון בערך כל שנותיי הבוגרות. אינני מוגדר חולה בדיכאון קליני, אבל אני כל הזמן מרגיש שאני על סף לא ללכת לעבוד, על סף לוותר על הלימודים, כל הזמן זה מאבק מתמיד. אני סובל מחרדות שמוציאות אותי מדעתי. חלקן הגדול נובע מהמצב הביטחוני בו אנו מצויים, מהדרדרות האוכלוסיה, מאלימות שהולכת וגוברת, מתאונות הדרכים... וחלק נוסף מדברים קטנים: ללכת לרופא שלא מכיר אותי, מבחנים באוניברסיטה שגורמים לי להתקפי חרדה של ממש (הזעה מוגברת, בלקאאוט) והחרדה הנוראה ביותר שלי היא שאני יודע כאדם מציאותי שבכל רגע נתון אני יכול לאבד הכל. ההרוג הבא בתאונת הדרכים עלול להיות מישהו שאני מכיר או אפילו אוהב, אם אצא עם הכלב לטייל בשכונה עלול להתנפל לי עליו כלב גדול ולהרוג אותו... חלק מהקומלפקס הזה אני חושב נובע גם מעודף אמפתיה ורגישות- אני לא מסוגל לראות כלב שנזרק לרחוב מבלי לקחת אותו-אני סטודנט ומכספי הדל מפרנס 4 כלבים ושני חתולים, אני לא מסוגל להתמודד עם מסכנות של זקנים וקשישים, וכל אחד מאלה הוא ברמה כזו שאני לא מצליח להתנתק ממנה. אני עסוק בזה יומם וליל, ופשוט מרגיש שזה יותר מדי. היתי בטיפול פסיכולוגי פעמים רבות, אך אין לי יכולת כלכלית לכך, ה גם שבאף אחד מעשרות הטיפולים לא הרגשתי הצלחה של ממש. אני נוטה לחשוב שהבעיה היא אולי כימית- כלומר אולי כדור יוכל פשוט לשחרר אותי מהסיוט הזה, שמשנה לשנה מתגבר. והמחשבה השניה היא שאני פשוט מציאותי, כי לכל אחד מהדברים שכתבתי יש בסיס איתן במציאות, כלומר הסבירויות הן נכונות, ואינני טועה בהן. אני פונה אליך בתקווה לכך שבתשובתך יהיה משהו מרגיע או אולי מבטיח, לגבי הבאות... מה עליי לעשות? אני מודה לך מראש, נמרוד