שאלה בבקשה

שלום רב אני נשואה 4 שנים.יצאתי עם בעלי די הרבה זמן לפני שהסכמתי להינכס למעגל המחויבות.היתה לי אהבה אמיתית אחת בעברי ונפגעתי ממנה מאוד (הייתי צעירה כך שאיני יודעת אם לייחס לה חשיבות אך מזכרוני האהבה היתה עזה מאוד) בעלי הוא אדם טוב וצנוע.אולם יש בעיה מאוד משמעותית עבורי והיא מתעצמת כעת לאחר שהבאתי את ביתי הראשונה.א-ד-י-ש-ו-ת.הבן אדם לא יודע לעשות כלום כמו שצריך ובזמן.כל הזמן דוחה ומשדר כובד אינסופי.לאחרונה נראה "מאושר" רק בטריטוריה עם הקטנה כשאני מחוץ לתמונה..הכוונה שהוא לא נבהל שאני ממורמרת מאוד,שאני מעירה,מבקרת,כעוסה ואפילו די מדוכאת מהיחסים איתו.ללא קשר לזה עברנו אירוע מאוד טראומטי (בריאותית)בשנה האחרונה מה שגרם לי להתבגר פי כמה ולהבין עד כמה הכל יכול להתהפך ברגע מאז שהכרתי אותו ניסיתי "ללמד" שלא לעשות טעויות,דיברתי על תכנון כלכלי,על עבודה מסודרת..אך הוא היה בשלו - מתעקש על שטויות,לא מייחס חשיבות לכלום,חי את הרגע ולא חושב טיפה על המחר.. כמובן שאח"כ הוא מודה שטעה ובדיעבד חשב אחרת אך כל הזמן מוצא תירוץ ואני בולעת את הבולשיט הזה ומחליקה מתוך מחשבה שאולי אני יותר מדי בוגרת ורצינית.אנחנו יחד 10 שנים ואני מרגישה שהגעתי למיצוי כל הכוחות עד כדי מצב שאני נגעלת ממנו או יותר נכון מהכבדות שלו.הוא משדר כזו אפטיות לחיים ואני זועקת הצילוווו יכולת גם לא להיות בין החיים אז איך לעזאזל אתה נותן לדברים לחלוף לידך????!! נראה לי שהאירוע עשה אותו יותר אדיש מהרגיל כי אולי הוא בחר לראות במקרה כעדות שאין צורך להתעמק בכלום. אני חוששת להמשיך לחיות ככה..חוששת להביא איתו עוד ילדים..חוששת לגדל את ביתי הקטנה תחת מסגרת כזו לא נעימה.איתה כפי שהסברתי הוא משחק,אוהב אותה מכל הלב..אבל כמובן שזוגיות גם בין ההורים חשובה.אנלא יודעת אם הוא מספיק אינטיליגנט לראות את המכלול. מרגישה שטעיתי.כי ראיתי הכל מראש. זו לא היתה אהבה עיוורת שבה מתעלמים מהחסרונות אלא קשר שהיה מבוסס על חברות ועל אמינות שלי בו (מחוסר ביטחון שלי השלמתי ב"כאילו" ובחרתי להתעלם מהחסרונות שהיו בולטים עוד מההתחלה) ניסינו לדבר להבהיר היו לא מעט פיצוצי תקשורת ועכשיו הגעתי למצב של שקט מצידי של "די" נמאס לי.משעמם לי.מחפשת איך לברוח.לא מאמינה בו יותר שישתנה..שיהיה טוב..מה גם והוא התהפך מאז שהכרנו וגילה פנים לא הכי תמימות שבעולם.כמובן שהתפכח מהקשר בינינו כי אני מאוד עירנית ומדברת על הכל והנה בסוף זה הגיע כבומרנג.כל הרצון לטפח אותו ולקדם אותו (אני מצאתי לו עבודה לאחר שגם בשטח הזה לא מצא עצמו) ובמקום לקבל את ההערכה שאני זקוקה לה אני מרגישה שקיבלתי סטירת לחי!! מה שהכי מרגיז זה שבחוץ הוא נמושה מהבחינה של יס מן וחושש לפגוע ומכבד את כולם.זה לא שהוא רע כלפיי אבל גבר אחר לדעתי היה הופך אותי למלכה!! אין תחום אחד שלא ייעצתי לטובתו,מכל בעיה הוצאתי אותו.לא ניכנס למשפחה שלו שהיא סיפור רע בפני עצמו!! לא הושיטו לו יד גם במצב הכי קשה שהיה בו האם נשמעת לעברם טענה? אפילו לא הקטנה ביותר.ובאמת לא היה ניתן מהתייחסות כזו אטומה מצד הקרובים אליך ביותר אסכם ואומר שאני חשה שאין למערכת היחסים הזו תקנה אם מאחר והוא לעולם לא יצליח להשתנות כי הוא תמיד צודק ואם לא אז יפנה האשמה כלפיי ואם כי אני חושבת שאני ראויה להרבה יותר והוא פספס את הרכבת. לצערי הגדול!!! כפי שציינתי קודם אני חסרת ביטחון בכל הקשור לזוגיות ועם כל הצער שבדבר איני מסוגלת לעשות את הצעד של לקום וללכת אפילו רק כדי לעורר אותו שיבין "אני לא אישאר פה לנצח". כי יש ילדה באמצע וכל השטויות שאנשים ממציאים כי הם מפחדים ואני ביניהם:) אשמח להתייחסות מצידך (ברור שתפני אותי לקבלת ייעוץ אישי/זוגי אך זה לא עומד על הפרק כעת) מבחינת טיפים כיצד לנהוג.כיצד לגרום לו להתעורר ולא לקחת הכל כמובן מאליו. שיהיה חג שמח!