ניתוק וחרדות יחד עם היפוכונדריה - דחוף עזרה!:(

אני כבר מעל שנה וחצי חווה משהו שכנראה נקרא ניתוק או דפרסונליציה..אותה תחושה אני זו לא אני.. שאני חיה אבל מתה.. שאנשים מדברים אליי ואני מדברת אליהם אבל למעשה שואלת את עצמי מי עושה את כל זה כי אני לא מרגישה שאני עושה את כל זה... אני כבר לא יודעת מי אני. אני שואלת את עצמי שאלות כמו מה זה בן אדם ומי הייתה 21 שנה קיימת לפני אותו התקף שמבחינתי הרס לי את החיים... אז אני יודעת שיגידו לי פה שאנשים חוו את זה ועברו את אותה תחושה... אבל למה אני מרגישה ששלי הכי נורא?? בעולם??? אבל אני מרגישה שכל השמחת חיים של אורלי... לא תחזור.. אני מרגישה שאני אסיים במוסד.. כי גם כשאני חושבת על איך זה יהיה כשזה ייגמר הסיוט הזה.. אני לא מצליחה לחשוב איך אני ארגיש... 1001 מחשבות בדקה, אין לי שניה, מאית שניה של שקט נפשי, זה כל הזמן מחשבות עצבים מתחים לחץ פחד היסטריה והכל ביני לבין עצמי. בהתחלה כשזה תקף אותי פשוט החזקתי את הראש ואמרתי לאמא "אמא אני לא יודעת מי אני". ומאותו יום זה לא עזב. זה אוחז בי הכי חזק שאפשר. ואני רק שואלת את אלוהים מתי זה ייגמר? מתי אני אחזור להיות אורלי?? ואולי אני בכלל לא רוצה לחזור להיות אורלי??? למה כולם לא מרגישים את מה שאני מרגישה?? בזמן האחרון -4 5 חודשים אחרונים התחילו לי ביחד עם זה גם התקפי חרדה תמידיים כאלו, לא מסוג ההתקפים שבאים והולכים אלא מחשבות נוראיות יחד עם היפוכנודריה מתמדת שכל דבר הכי קטן כואב לי ואני בסופו של דבר אגלה חס וחלילה שיש לי משהו..כל היום עסוקה בבריאות שלי ובפחדים ..ובגלל זה יש לי קשיי נשימה וכל מיני תופעות מוזרות בגוף. אני מתחננת לפניכם.. שמישהו יבטיח לי שזה ייגמר מתישהו בקרוב... שאני לא אמות. שאני אחזור להסתכל במראה ולזהות את עצמי. שאני אחזור לחיות. ולהרגיש את עצמי וכל רגע ורגע בחיים שלי. שמשהו יקרה יזוז? אני מפחדת ללכת לטיפול אני יודעת עד כמה אני עקשנית ועד כמה כל מה שכל פסיכולוג יאמר לי יהיה לי מה לומר בקונטרה מרוב שחקרתי את הנושאים האלו מכל כיוון אפשרי.. אני בערפול חושים לא מבינה למעשה כלום. איך חיים ככה? וכמובן ראוי לציין שאני לא רוצה לחשוב אפילו על לקיחת כדורים לא רוצה דברים כימיים בגוף שלי בבקשה תעזרו לי