התייעצות

שלום רב, נראה שאני סובלת מחרדה חברתית מאז שאני ילדה קטנה. כל מה שקשור לאיך אני מצטיירת בעיני אנשים ואיזה רושם אני מותירה בעיניהם מעסיק אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. ברצוני להתייעץ עמך בנוגע לעניין שמעסיק אותי בימים האחרונים ואני מעוניינת לקבל עצה אובייקטיבית. יש לי חברה מאוד מאוד טובה ויקרה לליבי כבר שנים רבות. אנחנו חברות קרובות וטובות כבר כ-10 ומשהו שנים לפחות. לפני כ-7 שנים בערך ארעה לה מקרה שהיא ביקשה ממני לא לספר או לשתף אותו עם אנשים אחרים,אבל אני בשל חולשותיי והבעיות האישיות שלי לא כיבדתי את בקשתה (יש לציים שאני חושבת שבאופן לא כל כך מודע) ומצאתי שכן נכון לשתף בעניין את הוריי.הרגשתי שאני לא יכולה לשמור את זה בבטן ובאמת לא הצלחתי. בכל אופן אכן שיתפתי את הוריי במקרה והם נתנו לי את הבטחתם ונדרם שהם משאירים את המידע שסיפרתי להם ביני לבינם ושזה בשום אופן לא יעבור הלאה,שהם מכבדים את הפרטיות של החברה ואת הבקשה שלי ושהם באמת לא ייפתחו את הנושא עם אף אחד. העניין הוא שעברו כל כך הרבה שנים ואני עדיין לא רגועה (מבחינה מצפונית) בקשר לזה ששיתפתי את הוריי למרות שהתבקשתי לא לעשות את זה.אני מרגישה שבגדתי בחברה הכי טובה שלי ושאולי אף בגדתי באמונה! היא כמובן לא יודעת שסיפרתי להם,ואני לא חושבת שהדבר יועיל לה עם היא תדע.אני חושבת שזה יצער אותה ויאכזב אותה מאוד אם היא תדע שסיפרתי להם. שאלתי היא האם הדבר באמת נחשב לדעתך למעילה באמונה של חברתי והאם יש מקום להיכנס לחרדה מזה והאם אני צריכה להתוודות בפניה או פשוט להשאיר את המצב כפי שהוא מבלי שאף אחד ייפגע? כאמור היא לא יודעת שהוריי יודעים ולכן זה לא משנה שום דבר עכשיו אבל אני חוששת שאם אתוודה בפניה שסיפרתי להם.החברות שלנו תיפגע ואולי לא אוכל לפצות על הנזק שנגרם כתוצאה מהווידוי. יש לציין שאנחנו כמו אחיות והיא חשובה לי מאוד-אני לא מסוגלת לעשות או לחשוב בכלל על אפשרות שמשהו שייגרום לי להזיק או לפגוע בחברות הזו ולכן הדבר כל כך מלחיץ אותי ונראה אף שגורם לי למעט חרדה. ברצוני לשאול לדעתך המקצועית בעניין הזה ואיך אתה מציע להתמודד עם זה? תודה רבה! רונית