הצמד דכאון וחרדה

רציתי לדעת אם חרדה היא לרוב תוצאה של דכאון או שמגיעה עימו כעסקת חבילה. שמתי לב שאצלי הם מגיעים יחד- קשה מאוד להפריד ביניהם ולא זכור לי שהם תיפקדו אי פעם כיחידות עצמאיות ובלתי תלויות. אולי יש לי קושי בזיהוי נכון והבחנה ביניהם...? הרי בשניהם יש אלמנט של תחושת קטסטרופה ואין מוצא, ונכון אמנם שחרדה מלווה הרבה פעמים בסימנים כמו דפיקות לב יובש בפה וכו' ודיכאון בסימנים של לאות ועייפות אבל בכל זאת, אצלי הם אף פעם לא תיפקדו כסולנים אלא יצרו דואט והסימולטניות הזו לא איפשרה לי לראות את השוני ביניהם.

תודה על תשובתך ממנה מובן שהמצאות בשני הקטבים- עבר או עתיד מונעת למעשה המצאות בזמן הרלוונטי-הווה. האם לכך בעצם הטיפול אמור לחתור- קיום בזמן הווה? מענייין שכל גישה טיפולית מתייחסת לזמן באופן אחר: הגישה הדינמית עוברת דרך העבר כדי להגיע להווה ואילו הגישה הקוגניטיבית ההתנהגותית נשארת כל הזמן בזמן ההווה הקונקרטי וכל גלישה ממנו נתפסת כחשיבה מוטעית. האם אני בכיוון או שנסחפתי...? האם הקריטריונים האלה בעצם מאפשרים לקבוע לאיזה טיפול אדם מתאים (עיסוק בעבר או בעתיד)?