לד"ר נעמן
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום ד"ר נעמן לאחרונה הועלה חשש שבני בן השנה סובל ממחלה גנטית מסויימת- מחלה חשוכת מרפא- עדיין לא פגשנו גנטיקטי שישללול או יאשר את החשד,זה יקרא בעוד שבוע וחצי. הבעיה היא שאני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על המחלה הזו,אני לא עובדת ונמצאת איתו בבית כל היום, אני לא מצליחה לעשות כלום בבית, לא מתקשרת לחברים, משפחה כי אני לא רוצה לספר לאף אחד בינתיים, משתדלת לא לדבר על זה כל הזמן עם בעלי כדיי לא להעיק עליו, אבל מבפנים אני פשוט מותשת, פוחדת, עייפה ולמרות זאת לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. אני כבר משתגעת ובנוסף לכל אני לא מצליחה לבכות אפילו, כדיי לשחרר קצת מתחים. אני זקוקה לעיצה טובה. תודה שרית
צר לי לשמוע על פחדך ומתיחותך. תמיד יש מקום לתקוה ואמונה, המוכיחות עצמן לרוב, במושגים של הסתברות וכד'. דהיינו, נסי לחבור להסתברות הקובעת ולרוב מוכיחה את עצמה שהמציאות קלה וחיובית מפחדינו הנוראיים, הנוטים לעבור הכללה והעצמה שליליים. לענין ההתמודדות, בקצרה : נסי להפנים את העובדה שפחדך ( האנושי והמובן, עד מאד ) האובססיבי בהווה, אינו תורם ואינו יכול להועיל בשינוי או השפעה על מצב ילדך. להיפך, הוא עלול להקשות על תפקודך . לכן "משימתך" היא למצוא דרכים להסיח דעתך מפחדייך. נסי לעשות כל דבר המוכר לך והעשוי לתרום בכיוון זה, כולל, התעמלות, מוזיקה, בילויים, תרגול הרפייה ( ישנה קלטת טובה של ד"ר ברוך אליצור, בשם "הרפייה-עצמית" ), טיולים, סרטים וכד'. המשימה לא קלה, אך ניתנת למימוש. בהצלחה ואיחולים לבשורות טובות. מאיר
מתח יכול להוציא אדם משלוותו. ה"שבוע וחצי" האלו בטח נראים כמו נצח. מה את עושה כל היום בבית שרית? אמרת שאת עם בנך- האם את מקדישה לו את תשומת הלב שלה הוא זקוק או שאת נותנת לו להרגיש ש"אימא במתח"...? חושבת גם שאם תשתפי את בעלך כל העניין קצת ירפה ממך (לפחות לשבוע וחצי הקרובים...)... משערת לעצמי שגם בעלך מרגיש סטרס. לא ככה? נסו לשתף אחד את השני בתחושותיכם וחששותיכם. זה יכול להועיל! בהצלחה, L.L.B