חרדת בליעה - עזרה =[

היי. אני בחורה בת 20, אחרי שירות (שהיה אגב חוויה!)..מאז גיל 12 סובלת מחרדות בעיקר לגבי היומיום. איכשהו הצלחתי לחיות נורמלי איתן, בלי תרופות . כל יעד שהצבתי לעצמי הגשמתי. הגעתי להישגים שלא כל אחד זוכה להם בגילי. שנה שעברה אחרי מקרה שהסתבר כטראומתי מבחינתי בעבודה - נתקפתי חרדה ולא יכולתי לבלוע כלום! בקושי רוק, פחדתי להיחנק (אין לי בעיות משקל - ההפך, אני רזה עם חילוף חומרים מטורף ודווקא לא הייתי מתנגדת להשמין) .... את התקווה להחזיר את כושר הבליעה תליתי בציפרלקס שקיבלתי...10 מ"ג. ידעתי שאחזור למסלול בזכותו...ולאט לאט חזרתי לבלוע הכל. הגשמתי חלום ילדות ביולי השנה(לא אפרט מהו כי אולי זה יחשוף את זהותי). הרגשתי בטופ שבטופ כבר חודשיים לפני רק מההתרגשות שהחלום עומד להתגשם. החלטתי להפסיק עם הכדור ולמעשה הכל הלך חלק 4 חודשים - עד לפני יומיים! שוב משהו שקרה והפחיד אותי לגבי העתיד (וזה דבר שטותי לחלוטין, מזערי ובר תיקון ברגע), החזיר אותי לחרדת הבליעה! אני בקושי מצליחה לאכול והבעיה עכשיו היא שאני עובדת ולומדת ולא נמצאת בבית כמעט. הפעם נראה שאין לי שום דבר להיתלות בו מבחינת ההסתדרות של הדברים. הרי אז המחשבה שהכדור יעזור לי עבדה עליי וגרמה לי להתחיל לבלוע...עכשיו? כמובן שאני לא רוצה לקלקל את כל ההישגים שלי ...אבל קשה לי להתחיל שוב את ההתרגלות מחדש! זה ממש מפחיד אותי...ומייאש...ודיי, קשה לי ככה כל הזמן עם החוויות האלה של רגע אחד למעלה, אבל ממש למעלה, ורגע אחר למטה, ממש למטה. מרגישה כמו כוכבת שכל נפילה בשבילה זו וואחד נפילה - בגלל ההצלחות האישיות שלה. אני מאוד נבונה אבל נוטה לא להקשיב לאחרים וגם בטיפולים פסיכולוגיים שעברתי - תמיד זלזלתי והאמנתי רק בי בעצמי. עכשיו חזרתי לציפרלקס 10 מ"ג. אבל מה, אני תקועה. לא רואה שום התקדמות עם הבליעה. מנסה לבלוע. מצליחה כמה ביסים מזעריים וזהו, מרגישה שאני הולכת להיחנק ומפסיקה. אני זוכרת שהתקף הראשון לקח לזה גג שבועיים לתהליך של "לחזור לבלוע" (אוףףףף על מה אני בכלל מדברת, כ"כ מודעת למצבי ולשטויות שלי..רק לפני רגע הייתי בשיא פריחתי ואיפה אני עכשיו?!!?!). עכשיו נדמה כאילו אני תקועה! הרי עכשיו אני לא תולה את התקוות בכדור כי תמיד היה נראה לי כאילו שהוא בכלל לא משפיע (אני מרסקת אותו) אלא רק נועד לגרום לחרדה ההיא לא לחזור... אני חייבת שיטות להירגע, ושיטות שיגרמו לי שוב לבלוע כל דבר בשקט. אני פונה לפורום כי אין לי עצבים עכשיו לטיפול פסיכולוגי, אני ממש לא הטיפוס לזה. תודה מראש!