קלפטומניה?

שלום יש לי בן בן 16. זה שנים רבות אנו עדים לתופעות חוזרות של שקרים והסתרת האמת. לרוב הילד מתעקש על האמת שלו מולי, האם, אך בהתערבות גורם אחר כמו האב או הפסיכולוג הוא מודה על האמת. גם תופעות גניבה קיימות: פעם אחת כשאחי היה אצלנו נעלם לו הפלאפון. הילד יצא באותו ערב לזרוק זבל וחזר הביתה עם פלאפון מפורמט (כלומר ללא תוכן). הפלאפון זוהה כשייך לאחי ע"פ מספר מכשיר. (לצורך ההוכחה בדקנו זאת). אני אציין גם שאחי לא הגיע עם רכבו אל החניה בה מצא הילד את הפלאפון כך שהאפשרות היחידה היא שהילד לקח את הפלאפון, יצא לזרוק זבל , בדרך פירמט אותו (יש לו היכולת) וחזר הביתה עם מכשיר שהוא "מצא". מקרה שני קרה לפני שלושה ימים כשהילד חזר עם אייפוד חדש מפורמט. היום קיבלתי טלפון מחברו של הילד שאמר שהאייפוד שלו נעלם ביום שבני היה אצלו. אני עדיין בנסיונות לאתר את המכשיר (בני כבר הספיק להחליף אותו). לי סיפר הילד כי מצא את המכשיר על הדשא בפארק. לאביו סיפר שהוא זוכר עצמו שוכב על הדשא פורס ידיו לצדדים ומוצא את ה אייפוד. (מאמר מסגרת:הוא טוען שהוא אלרגי לדשא ובמודע, אני יודעת, הוא לא יתקרב לדשא אלא אם לא תהיה לו ברירה). אציין גם כי הילד מאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, שמן מאוד, נוטה לדיכאון והיה "כאילו" נסיון התאבדות אחד (אני אומרת כאילו כי לדעתי הוא רצה להכריח אותנו להאמין שלא הוא גנב את הפלאפון מאחי). הוא מאוד נהנה מהאייפוד ואף החליף אותו בפלייסטיישן. אני אוסיף מאמר מסגרת, אינני יודעת אם זה שייך אבל בכל זאת: הילד הוא ילד קשה, ואני, כאם, מתקשה לגלות סבלנות להתנהגויות שלו (צעקות, פטפטנות יתר, היעדרות תכופה מהלימודים) והגישה שלי היא לעמת אותו עם האמת. כשהוא מתעקש על אמת שהיא שקר מפורש אני פוטרת זאת במחי יד ומבקשת שלא להמשיך לדון בנושא. שתי שאלות לי אליך, המומחה: למראית עיין האם זו קלפטומניה או נסיון למשוך תשומת לב או אולי חוסר יכולת לדחות סיפוק? ועוד שאלה: האם יחס מבליג או מקבל מצידי עשוי להשפיע עליו לטובה ? האם יש משהו ביחס שלי אליו שגרם לו לזה או שמדובר בבעיה פיזיולוגית? אנחנו בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. הפסיכולוג התבקש להתייחס לזה אך לא השקיע בכך יותר ממחצית המפגש. הפסיכיאטרית דיברה על כך שיתכן ומתפתחת בעיית אישיות.