שלום ד"ר נעמן
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
האם יכולה להיות אבחנה של הפרעת אישיות גבולית מבלי שיהיה חיתוך פיזי עצמי? האם אתה היית מעדכן את המטופל בדבר אבחנתו , או מעדיף להסתירה ממנו? או לפחות להתחמק מלדבר על כך איתו כדי להפחית חרדה? אודה על תשובה כנה
שלומית, תיתכן אבחנה של הפרעת אישיות גבולית, ללא "חיתוך פיזי עצמי". מאידך, עדיף להערכתי שתפרטי מה הרקע לשאלתך ומה מטריד אותך ברמה האישית, במקום לעסוק בדיון לכאורה אקדמי באשר לדפוס פעולתי עם אבחנות מטופלים. לגופו של עניין לאבחנה הפורמאלית יש פחות חשיבות בשיח הטיפולי. הדגש הוא על משמעויות והשלכות ולא הגדרות.
מודה לך מאד על המענה המהיר. אז ברמה האישית... אני למודת טיפולים פסיכולוגיים ארוכי שנים אך רק לאחרונה התחלתי להיות מודעת לנוכחותם של קווים גבוליים באישיותי שייתכן שמעוגנים באבחנה של הפרעת אישיות . מעולם זה לא נאמר לי באופן גלוי וישיר. היו לי אירועים של פגיעה עצמית ישירה ולאורך כל החיים יש איפיונים של הרס עצמי. נותרתי לבד לא הצלחתי ליצור קשרים ארוכי טווח וודאי שלא "זוגיים". הרבה גלי דכאון. הרבה משברים גם בקשרים עם המטפלים, חוסר אמון (דו כיווני). שמעתי על טיפול יחסית חדיש בהפרעת אישיות זו שאולי יותר מתאימה לנערות?? (טיפול דיאלקטי אם אני לא טועה) אבל יודעת שמאד קשה לטפל ובטח שלא לרפא ודי מיואשת. סליחה על העומס המילולי... ותודה. וכן... חוששת שאין לי מזור.