התמודדות עם פחד מהחושך

אני כבר לא ילד. אני משרת בצה"ל ומאז היותי ילד קטן הייתי מפחד מהחושך. בילדותי הייתי מבקש מההורים להשאיר אור קטן, הייתי מרטיב במיטה כילד לא כי לא התעוררתי או כי לא הרגשתי, אלא כי פחדתי לקום בלילה בחושך וללכת לשירותים למרות שהיו רק דלת אחת ליד החדר שלי. מאז ועד היום יש לי פחד מהחושך, זה מפריע לי לתפקוד בחושך, בין אם בצבא (ניווטים לצורך העניין, או שמירות) ובין אם בזמן שאני בבית. אני משתדל להמנע מלהסתובב בחושך לבד, אם בכל זאת אני מוצא את עצמי במצב כזה אני אדליק אור, ארעיש, אתקרב לקיר או דבר דומה כדי שלא "יפתיע" אותי שום דבר מאחור, אסתכל בחרדה מסביב ומאחור כל הזמן לראות שלא מגיע משהו. קשה לי להרגע. גם בלילה, כשאני בחדר לבד אני תמיד משאיר פתח בחלון כדי שיכנס אור מהפנסי לילה בחוץ. אני גם נמנע בד"כ להודות בפני הסובבים אותי שאני פוחד מהחושך. אין לי את הזמן הדרוש להגיע ליועץ מקצועי לצערי היות ואני משרת כלוחם בצבא והיציאות שלי לא מדהימות. מה עושים? איך מתמודדים?