דיכאון וחרדות

שלום רב ,אני בת 32,הורים שלי גרושים ועברתי גירושים קשים מאוד ומעבר לארץ חדשה וניתוק מאבי .הבעיה היא שאף פעם לא טופלתי ע"י פסיכולוג כי להורים שלי היו דאגות אחרות הם ניסו לבנות לעצמם חיים והרגשתי כל החיים שאף אחד לא באמת אוהב אותי ושאני נטל כי זה מה שהרבה פעמים שמעטי מאימי כשכעסה ולא בגללי אלא בגלל שלא הצליחה לייצור לעצמה זוגיות חדשה בלי לחשוב על הילדים שלה (אני לא אומרת שזוגיות חדשה זה רע )אני רק אומרת שהיא דאגה קודם כל לעצמה לא ממש עניין אותה מה אני מרגישה בתור ילדה קטנה או מה אני עוברת .הבעיה היא שעכשיו בתור בן אדם בוגר אני מרגישה שאני נשברת ונפגעת מדברים קטנים כביכול אבל בשבילי אני לוקחת את זה קשה מדי וגם אני חרדה לגבי כך שאני לא מצליחה להקים זוגיות נורמלית בגלל שהיו לי מערכות יחסים ארוכות אך לא בדיוק "בריאות" תמיד אני היתי אמורה להיות "החזקה" ולסחוב על עצמי הכל ובעצם בעצמי טבעתי וגם לא קיבלתי הערכה או האהבה אמיתית ודאגה .אני מודעת לכך שיש לי פחד נטישה ומצד שני אני למרות הרגשות שלי יכולה להיפרד מבן זוג אם הוא עושה לי רע (חוסר אושר) לצערי לא היו לי הרבה מערכות יחסים ואלא שהיו לי לא היו גורמות לי אושר .אני כן רוצה לבנות משפחה נורמלית כזאת שלא היתה לי אבל מרגישה ששקעתי במשקעי העבר (לא יכולה לספר כל מה שעבר עלי) כסף לפסיכולוג אין לי וגם כרגע עבודה אין לי ,מעגל סגור כזה . מה עושים במקרה כזה? מעבר לזה אני לא רוצה מגיל כזה לשתות כדורים כימיים לדיפרסיה כי הכל עוד לפניי והשאלה האים זה יכול לפגוע בי איכשהו אם ארצה לבנות קריירה מתישהו(עצמאית) או עבודה ממשלתית .אני מרגישה חסרת אונים ועם מלא חרדות חוסר שינה נורמלית ופחדים שאני פשוט לא אצליח בחיים האלה וארגיש אפס עם עצמי .תודה רבה מראש אשמח מאוד לתשובה מהירה