מה עושים במצב כזה?ממש דחוף
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
בוקר טוב , אני מאושפזת בביתי חולים (מאיר ובילינסון ) בתקופות ארוכות ולזמנים לא רחוקים כ- ( 3-4 פעמיים בחודש ) או בגלל 1. זיהומיים בכף הרגל (אחרי חבלה בה וסגירת הפצע על גוף זר בפנים - הוציאו אותו אחרי האירוע כחודש וחצי ומאז יש זיהומים במקום ) ... 2. אנימיה מחוסר ברזל שהסיבה לא ידועה ולכן מקבל דם וברזל בעירוי ... 3. זיהום בדם שגם לא יודעים את הסיבה לכך ... 4. חוף גוף גבוה (31-41) , רובם בגלל איזשהו חיידק בדם ...\ בקיצור , בסוף הם חושבים שאני שגורמת לך , ומזיקה לעצמי ... אפילו בביקור רופאים (ובמיוחד בב"ח מאיר ) אומרים במופרש את משכתבי , שלדעתם אני שמזיקה לעצמי ... את האמת , כששומעת את זה , איני מגיבה כלום על זה , כאילו מדברים על חולה אחר , , באמת כמו שמדברים בשפה זרה ולא מבינה שום מילה , אין לי מה להגיד , אפילו אימון אין לי להם אבל לצערי אני חייבת אותם בנתיים לקבלת אינטוביוטיקה דרך הווריד ... איני יודעת מה לעשות , כי כבר מה שבתוך ראשם כבר יש ואין לי כוח לדברים כאלה ... הם במקום שייתנו לי תקווה בחיים ובריפוי - הם דווקה הורסים אותי , מכניסים אותי ל דיכאון עמוק , תסכול , ייאוש , סבל וכאב פיזי ונפשי ... איני מבקשת מהם דבר , אפילו תרופה לכאבים מביאה מרופה המשפחה ולא מהם , לא מדברת אותם כמו שהייתי פעם - רק בוקר טוב טמרגישה בסדר , רק רוצה שיצאו ויעיפו מהחדר שלי ... כשנכנסים מרגישה כמו מים קרים נשפכים עלי , איני מרגישה בנוח איתם ,, מה אפשר לעשות במצב ? אל תגידו לדבר אותם , כי איני רואה אותם בחצי עין . הם רק מאכזבים ומאכזבים אותי ... ! תודה ויום טוב
למתוסכלת לאור מצוקתך הברורה והמצערת, הייתי מציע שתבקשי ביוזמתך להפגש עם יועץ פסיכיאטרי של בית החולים ולו כדי להבין מדוע הרופאים מייחסים לך פגיעה עצמית וכד'. אני מניח שגם את תסכימי שגם אם רופאייך טועים הם ודאי לא רוצים לפגוע בך בכוונה.