לחץ ,חרדה או דיכאון?

שלום רב, לאחר 3 חודשים של בעיות פיסיות -סחרחורות וחולשה ,שלחלקן היה הסבר בבדיקות וחלקן עברו במרוצת הזמן.אני מרגישה מצוין מבחינה פיסית אלא שמיד כשהסתיימו התופעות הפיסיות מצאתי את עצמי במצב של לחץ \מועקה בחזה ובגרון בחלק גדול מהזמן כולל צורך לבכות בעיקר בסמוך למחזור .מעין חוסר יכולת להינות עד הסוף מדברים. אני חייבת לציין שכל התקופה שבה הרגשתי רע פיסית המשכתי לתפקד כרגיל ובמלוא המרץ. אני עוסקת בפרויקטים רבים ובנוסף להם הטיפול בילדי הפרטיים .כולל טיולים אירוח וכד'. תוך כדי הרגשה פיסית רעה נהניתי לארח אבל היום כשיש לי כוחות פיסיים אין לי כוחות נפשיים. כשהרגשתי רע פיסית חיכיתי שזה יעבור כדי לחזור להינות מהחיים. התחושה היא של פחד לא ברור מדבר לא ברור.אני יוצאת להליכות ולאחר ההליכות אני מרגישה מצוין לכמה שעות. יש לי המון על הראש בשבועיים הקרובים ואני לא יודעת אם לאחריהם הכל ירגע או שהציפיה שהכל ירגע תביא אכזבה.אני גם לא יודעת להגיד אם עודף הפרויקטים סמוך למצבי הפיסי גררה סוג של התמוטטות. אני ממשיכה לתכנן תוכניות ואפילו חלקית נהנית מבילויים אלא שזה לא עד הסוף וזה מעצבן אותי. אני גם מאוד מאוד עצבנית . עצבים פנימיים כאלה שמתלווים למועקה בחזה ובגרון . יש פעמים בודדות בהן החרדה והמועקה מתעצמים למס' רגעים בהם יש לי הרגשה שאני משתגעת . יש ימים בודדים או שעות בודדות שבהן אני מרגישה מ צ ו י ן ואז יש הרגשת היי שבה אני עושה עוד יותר תכניות.ובנוסף על רקע הימים הקשים אני במין היי כזה בימים\שעות אלה. לעיתים אני קמה בבוקר בסדר גמור ולעיתים עם מועקה. ימים שאני קמה עם מועקה היא תלווה אותי כל היום. אני אדם מאוד פעיל גם בימים אלה.למרות הכל.אני מאוד נהנית מחברת אנשים גם בימים אלה ולעיתים כשהשיחות כיפיות אני אפילו שוכחת שאני בסוג של דיכאון.לא מבטלת שום תכנית וגם לא מתקשה לעמוד בה. אנשים באופן מצחיק מחמיאים לי על הופעתי .אני שלמה מאוד עם עצמי וברוב הזמן מקבלת חיזוקים חיוביים מהסביבה. אין לי בעיה של ביטחון עצמי או הערכה עצמית נמוכה. יש לי אפילו יותר צורך בחברה מבעבר כיוון שחברת אנשים גורמת לי שמחה. שאלותיי: האם אני חווה אכזבה מכך שאני מרגישה פיסית טוב אבל אין לי תחושת היי קבועה? אני יודעת שאין דבר כזה-היי קבוע אבל לי יש כאילו ציפייה.האם אני פשוט מותשת ועדיין חוששת מהתופעות הפיסיות ההן ? אני מבינה שחיי טובים. הכל טוב מאוד ואני בכל זאת לא שמחה. זה כך כבר קרוב לחודש שבחלקו היו סימפטומים פיסיים של כאבים וסחרחורות ובשבועיים האחרונים יש רק תופעות נפשיות. אני גם דואגת כל הזמן מהעתיד. למה? נדמה לי שבעוד שבועיים כשהלחץ הנקודתי יחלוף אני אהיה רגועה יותר.אם זה יהיה כך מה המסקנה? ואם לא מה המסקנה האחרת? האם הסימפטומים שלי נורמליים לאחר תקופה פיסית קשה? כמה זמן זה נורמלי? אני לוקחת מידי פעם קלמנרבין שמרגיעים את העצבים אבל לא תמיד את תחושת הרצון לבכות (תחושת הבכי נדירה ולא מתלווה תמיד למועקה ). האם יכול להיות שיש לי הפרעה הורמונלית קשה? ובגלל זה גם הסימפטומים לפני מחזור קשים יותר לאחרונה (2 סבבים אחרונים). מה עושים הלאה וכמה לחכות? אני לא רוצה למהר לטפול כימי כשזהו עניין זמני .מצד שני חוששת מהחמרה. מה דעתך?האם זה לחץ ,חרדה,דיכאון? אולי הכל מהכל?האם לדעתך מהתאור הנ"ל מדובר בסימפטומים חריפים או קלים? נוירולוגית נתנה לי לפני חודשיים מרשת לרמוטיב. רכשתי ואני חוששת לקחת . מה דעתך?אם לקחת אז לכמה זמן? מקווה שתוכל לענות על שאלותיי תודה רבה