חרדות

דיון מתוך פורום  התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

28/06/2010 | 10:48 | מאת: לימור

שלום, אומרים שכל פיתרון לבעיה מתחיל בהתוודות. אז לי ככל הנראה יש חרדות. לא ידעתי למי לפנות אז נכנסתי לכאן. לאחרונה אני עוברת שינויים אירגוניים בעבודה ( התפטרויות מסיביות ) , מה שגרם לי להתחיל לדבר עם הממונים עלי על שינויי בתפקיד. כך גיליתי כשאני באה לדבר עם הממונים עלי ( מה שלא קרה עד כה ) , יש לי דפיקות לב מואצות, זיעה ( ממש קצת ) ואני שוכחת מילים. מכיוון שיש לי בעיה עוד מילדות של דיבור מהר + גימגום כשאני במצבים בלתי שגרתיים ( לחץ, עייפות, עצבים וכדומה ) החלטתי שנימאס לי. אני חייבת להתגבר על שתי הבעיות יחד כי אחרת אני אהיה עם כל האנשים בעבודה ממקודם. לכן החלטתי לחפש את הקלינאית תקשורת מילדות שהייתה לי, אסתר בהברב מרגליות. פסיכולוגית + קלינאית תקשורת. בצר לי , לא מצאתי אותה ועכשיו אני נואשת. לאחרונה שמתי לב שהבעיה של הגימגום מחריפה ואני חווה אותה גם במצבים חברתיים שגרתים. ( עם חברים בעבודה, חברים של בעלי ) יום חמישי יש לבעלי ערב חברה ואני לא יודעת מה לעשות!! אייך אני יעבור את זה. הוא מצפה ל 100 אחוז וזה מחזיר אותי לאפס. אנחנו לא מדברים כבר יומיים ואני לא יודעת אייך לספר לו. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לימור אכן, הכרה והבעה של הבעיה הם תחילת הדרך לפתרונה. נראה שכיון שכבר הצלחת לשתף אותנו בבעייתך, ייקל עלייך לעשות הצעד הבא ולשתף גם את בעלך בענין. איך ? בעברית פשוטה מלב אל לב וללא דרמטיות יתרה. אחרי הכל מדובר בבעלך ( בלבד) ובעייתך די שכיחה, מעידה על רגישותך ( גם החיובית) ואנושיותך. אדרבא, ככל שתוכלי לשתף ולהביע יותר קשייך ורגישותך כך סביר שייקל עלייך מצוקתך תפחת וכן גם הסימפטומים של התרגשות גמגום וכד'. כמובן, שאם זה לא יספיק תוכלי לפנות לפסיכולוג קליני מתאים, גם אם לא מוכר לך מילדותך.

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה