עזרה. מתמוטטת.

עד לפני חודשיים וחצי הייתי בחורה מאושרת! אבל לא מאושרת לפרקים כמו עכשיו, אלא מאושרת כמעט 90% מהזמן... אני חיילת משוחררת כבר שלושה חודשים, התחלתי לעבוד בחברה בה אני מרוויחה הרבה מעבר להרבה חברים בגילי, יש לי חבר ששנינו עברנו לגור במרכז, כל אחד בדירה שלו,אחנו מאוהבים בטירוף, על פניו הכל נראה מדהים! אני אספר לכם קצת על עצמי כדי שאולי תבינו למה ההיסטריה.... אני מנגנת כבר יותר מ10 שנים, גדלתי על אהבת המוסיקה ואהבת ה', אני בחורה מאוד רוחנית ואופטימית. יש לי חברות מדהימות מהשירות הצבאי ואני מאוד אוהבת את המשפחה שלי... אבל קרה משהו, שקשה לי להסביר מהו בדיוק שגרם לי לאבד את עצמי!! הדבר הזה לא קרה באופן מעשי אלא התחולל לי איי שם בנפש... אולי זה השינוי, המעבר מהעיר הקטנה לעיר הגדולה, המעבר מהצבא לחברת הייטק רצינית.... לא יודעת.... אבל משהו גרם לי לאבד את הנערות ושמחה האינסופית שבה הייתי מאופיינת... יש הרבה ימים שאני שמחה ומחייכת, מאושרת ומאוהבת בחבר שלי (שדרך אגב, הכי טוב אליי בעולם!) אבל יש ימים שאני פשוט לא יכולה עם המועקות שנדבקות בי... אני מרגישה צורך מטורף לבכות וכשזה קורה אני מרבה לדבר עם חבר שלי והוא מרגיע אותי... אבל אחרי דקה בא לי לדבר איתו שוב כי אני שוב מרגישה רע... ואז אני נכנסת ללופ אינסופי בו אני נרגעת ומרגישה רע על זה שאני מרגישה רע... וחושבת על מה נהיה ממני? למה לעזאזל אין לי חשק לנגן? להתפלל? לאהוב את אחיות שלי? לקבוע פגישות עם חברים מהצבא? איפה האופטימיות שלי נעלמה?? חבר שלי חושש שזה בגללו.. הרבה פעמים הוא שאל אותי האם אלה תחושות חדשות בגללו או שזה קרה לי כבר בעבר.... ואם אני זוכרת נכון, זה קרה לי פעם אחת במשך שלושה ימים ועבר.... אבל זה היה לפני שלוש שנים בערך! עברתי הרבה מאז,התגייסתי,חוויתי אהבה ואכזבה ופרידה מאוד קשה, התגברתי על זה, התבגרתי, השתחררתי, ועכשיו אני מאוהבת שוב אבל מרגישה שאני הורסת במו ידיי את מה שבניתי...כשאני נמצאת בלופ הזה של העצב והעצבים אני לא באמת מבינה למה..... וכשאני מתעודדת איכשהו אז אני שונאת את עצמי..... ושלא נדבר על העבודה.... אני בקושי מרוכזת בעבודה והבוס שלי העיר לי כבר על חוסר ריכוז ועל זה שאני חייבת לעשות הפרדה בין חיים אישיים לבין עבודה. מה עושים? צריכה עזרה מבחוץ... חברים שלי כבר בקושי מצליחים לעזור לי