לחץ, חרדה ופחד שיקרה משהו לקרובים שלי

שלום, אני בן 33 ויש לי שני ילדים בני ארבע ושנתיים. מזה כקצת יותר משנה, אני סובל מחרדות ומפחד, שיקרה להם חלילה משהו. תחושת החרדה מתגברת כאשר אחד מהם חולה, במיוחד הקטן. מייד עם השיעול הראשון אני מקבל כאבי בטן, מלווים בהמון גזים והרגשה לא נעימה באיזור מפתח הלב של פחד מהלא נודע. אם זה קורה באמצע הלילה, התחושה מתגברת אף יותר, ותוך כדי ניסיון של להרגיע את הילד, אני מתחיל פשוט לרעוד (בעיקר באיזור הרגליים) ללא שליטה. הרעד מתפשט לכל הגוף והתחושה היא כאילו שקר לי, אבל אני בעצם מזיע. מהר מאוד אני חייב לרוץ לשירותים, שם אני מוצא את עצמי משלשל, כאשר הרעידות עדיין ממשיכות. אני יודע בראש שכל הילדים חולים, ושככה זה ושזה יעבור, אבל זה לא עוזר לי. אני מנסה לנשום אבל גם זה לא עוזר. אני לא יכול להתרחק מהילד כמובן ולהשאיר את אשתי לבד להתמודד איתו, אם כי לצערי זה קורה הרבה שברגע שהוא נרדם שוב לעוד כמה דקות אני מתכנס לתוך עצמי עדיין תוך כדי רעד ומנסה לחמם את עצמי. מעבר למחלות הילדים, אני מוצא את עצמי כל הזמן חושב ופוחד ממוות של הקרובים שלי, במיוחד אלו הקרובים אליי ביותר, הילדים שלי, אישתי ואמא שלי. אני לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד עם זה. כמובן שזה קורה בעוד מקרים בחיים שלי (אולם ברמה הרבה יותר נמוכה וללא רעידות ). בנוסף, אני לא יודע אם זה קשור, אבל אני מאוד מאוד מאוד רגיש. אני מוצא את עצמי דומע (ומתאפק לא לבכות) מכל שטות (דבר טוב או רע) אני יכול למשל לקרא בעיתון כתבה על מעשה טוב שמישהו עשה ולהתרגש מזה ואני פשוט מתחיל לדמוע ומתאפק לא לפרוץ בבכי באמצע הרכבת. כמובן שגם אם אני קורא משהו רע, זה אותו דבר. כך גם בחיי היום יום, תוך כדי דיברו עם אנשים על כל מיני דברים (מרגשים יותר או פחות, מספר על הילדים שלי למשל) נאי מתחיל להתרגש והעיניים שלי מתחילות לדמוע. מקווה שלא הארכתי יותר מידי. תודה על ההבנה.