חרדה בזוגיות

אני לא יודעת אם אני בפורום המתאים. אני בת 29. בזוגיות כבר 3 שנים. חיה עם הבן זוג כבר שנתיים. התופעה שעליה אני הולכת לדבר אינה חדשה שלי. אני סובלת ממנה כמעט כל חיי הבוגרים. או יותר נכון מהרגע שהתוודעתי אל המין השני. אין לי אמון בזוגיות. אני כל הזמן חרדה שאני הולכת לאבד אותה, עד כדי כך שאני לא חווה אותה. כלפי חוץ אני מתנהגת בצורה נורמלית. אני חושבת. מלבד התפרצויות מפעם לפעם. אבל אני כל הזמן חרדה שהזוגיות הולכת להיגמר. אני מנסה למצוא סיבות כל הזמן על מנת לסיים את הקשר. אני מחטטת לו בסלולרי. אני בודקת את היסטורית הגלישה במחשב. הכל כדי לדעת לפני שהוא בעצם בוגד בי. ואז אני אוכל לברוח ולהיות לבד. אני יודעת שאני סותרת את עצמי. כי אני לא רוצה להיות לבד. אני מאד אוהבת אותו. והוא מצידו, לא נותן לי להרגיש כאילו הוא בוגד בי או לא רוצה אותי. אלא להיפך, הוא מרעיף עלי אהבה בכל רגע נתון. ונותן לי להרגיש מוערכת. אבל בפנים.. הכל שונה. בפנים אני מתמוטטת. אני כל הזמן מרגישה שאני הולכת לאיבוד. ומאמינה שכל אישה אחרת ברחוב היא האויבת שלי. גם אני אני יודעת שהמחשבות שלי לא הגיוניות, הן רודפות אותי. אני בלילה מדמיינת שאני אמצא משהו בפלאפון שלו, ומשחזרת בראש מה אני הולכת להגיד לו. ואיך סוף סוף אני אצא צודקת. והוא יהיה לא בסדר. ואז אני אדע שצדקתי, שכל זה לא היה אמיתי, שהוא לא באמת אהב אותי. ושאני לא טיפשה שחשבתי ככה כל כך הרבה זמן. זאת לא הפעם הראשונה שאני מרגישה ככה. הרגשתי ככה בכל זוגיות שהיתה לי. עד שזה נגמר. וגם עכשיו אני הורסת את הזוגיות שלי לאט לאט ובשיטתיות. החרדות האלה, של נטישה, לא עוזבות אותי אף פעם. הראש שלי רץ כל כך מהר, שאני כבר יודעת בדיוק איך אני הולכת להתנהג אחרי שהוא ינטוש אותי, בשביל מישהי אחרת. אני לא נחה לרגע.. אני לא ישנה טוב, אני לא אוכלת טוב.. לפעמים ההרגשה שלי היא כל כך קיצונית, שאני מתחילה להרגיש בחילה פיזית ומקיאה.. תוכל לעזור לי?