אני קולטת דברים שלא קלטתי פעם

וזה לא על עצמי, פרט לזה שהנושא במחשבותי. היה לי ידיד טוב שתמך בי הרבה. הכרתי אותו כמה שנים. משהו בסגנון בני ילד רע אני אוהבת אותו כל כך נורא.הוא היבה יתום מאביו, אמו היתה חולה, אחיו היה אלים, אחר כך אמו גם נפטרה. אחר כך ניסיתי להתמודד עם לימודי סטטיסטיקה במכללה ולא הצלחתי אחרי שהתלחתי קורס תכנון ופתוח תוכניות לימודים.בפעם השניה שלמדתי סטטיסטיקה עברתי מנחה, והסתבר שזאת היתה טעות. הסתבר שידיד שלי שביקש שאבוא ולא באתי אליו מספיק ולא באתי אליו בפעמים הנכונות הסתבך באשפוז שאני לא ידעתי עליו , לפחות לא באופן וודאי.נתתי לו עצות לא ממש נכונות כי התמודדתי אז עם כמה דברים במקביל ולא חשבתי נכון. מה שמרגיז אותי זה קיימת פרצה שאנשים שמתמודדים עם מתח לחץ וחרדה בקלות עלולים להגיע לטיפול פסיכיאטרי לקבל אבחנה של הפרעה על סמך סמפטומים שיש להם ולקבל תרופה ואפילו טיפול חמור יותר בלי טיפול בשורש הבעיה שלהם. אני חייבת לציין שהבטחתי לבוא אליו הבטחה חזקה שאחר כך ביטלתי בגלל ההתחייבות שלי ובגלל עצות חלקיות שקיבלתי וכל הלילה לא ישנתי ולמחרת צלצלתי שאני באה ואמרו לי שהוא איננו ובאתי כי לא האמנתי ולא רציתי להאמין וכך היה.

אני לא בטוחה שפסיכיאטרים בבית חולים לבריאות הנפש הם אלה שממליצים על טיפול פסיכולוגי במקביל ואני לא בטוחה שזה אפשרי. ההבדל בין אשפוז כפוי לטיפול פסיכולוגי הוא שטיפול פסיכולוגי עולה כסף ויש אנשים שאם היה להם כסף היו נלחצים פחות ואולי היו מחליטים להגיע לפסיכולוג אם היו רוצים אבל זה לא המצב, ולא קל להגיע למטפל בגישה שמתאימה ולא מחמירה את המצב.בעצם זאת הערה שבכלל לא רלוונטית כלפי מי שאין לו כסף לטיפול פסיכולוגי. וגם כאשר יש טיפול פסיכולוגי במסגרת מגבילה הוא לא ממש עוזר כי הבן אדם נאלץ להתאים את עצמו.את זה אני יודעת בוודאות. חוץ מזה זה ידוע שבשירות הציבורי לא מקבלים את אותו יחס שמקבלים בשירות הפרטי וזה פוגע במי שלא יכול לאפשר לעצמו טיפול פרטי, וזה יוצר יחס של איפה ואיפה.מה שחסר הוא מי יאבחן לחץ ומתח לפני שהם מתפרצים ומי יהיה קשוב לבן אדם לאחר שהוא אושפז בכפיה למען השמירה על בטחונו כאשר הוא הגיע לנטיות אובדניות שלמעשה מוחמרות כאשר הטיפול הוא באמצעות כפייה פיזית וכפיה באמצעות תרופות.הכפיה והתופעות הלוואי הבלתי נמנעות של התרופות עלולות לחזק את הדחף האובדני, וטיפול פסיכולוגי הוא לא נגיש לכל מי שהוא יכול לעזור ושנמצא במתח נפשי לחץ נפשי וכו', מה גם שטיפול פסיכולוגי לא יכול לשנות עובדות שיוצרות אותם. אני קיבלתי טיפול פסיכולוגי מתמשך שגרם לי צער בשלב די מוקדם שלו בגלל טראומה /תאונת דרכים וזאת היתה טעות שלרוב גרמה לי סבל ולקח לי הרבה מאמץ להפסיק אותה ולהתחיל לקדם את החיים שלי. חוץ מזה מה זה משנה מה עושים מרבית הפסיכיאטרים או נניח גם מרבית הפסיכולוגים כאשר הדם האינדיווידואל נתקל באלה שלא מודעים ולא ממליצים וגם לא יכול לאפשר לעצמו ? חוץ מזה העניין שהתחלתי בו את ההודעה היה לפני פחות מחמש שנים שזה לא כל כך מזמן, ואני לא חושבת שפסיכיאטרים שמודעים היום לחשיבות הטיפול הפסיכולוגי במקביל לא היו מודעים לו אז, ובנוסף אני מאוד מפקפקת במה יכול טיפול פסיכולוגי לעזור כשהוא במקביל למציאות איומה שנכפית על הבן אדם.