לחץ- התמוטטות..?

שלום, קוראים לי רעות ואני סטודנטית בת 21 וחצי. אני נמצאת במצב שאני לא יודעת איך לתאר במילים. רוב הזמן אני מרגישה בסדר, אפילו שמחה ומרוצה, עד שמגיע הרגע בו אני מרגישה עצב/דיכאון פנימי-משהו שקורה כמה פעמים ביום. להערכתי זו תוצאה של תקופה מתמשכת...מאז שסיימתי את בית הספר, שירתי בש"ל, המשכתי לעבודה מועדפת(מסיבית ואינטנסיבית) וישירות משם, אחרי חופשה של חודש בערך, התחלתי את התואר הראשון שלי. כיום אני בסוף שנה ראשונה, לקראת תחילתה של תקופת המבחנים השנייה. עם תחילת הלימודים עברתי להתגורר במכללה בה אני לומדת שנמצאת במרחק שעה וחצי נסיעה מהבית...המעבר היה קשה בשבילי, הן מבחינה טכנית והן מבחינה הסתגלותית.בנוסף, עברתי תהליך התחזקות והפסקתי לצאת להמון מקומות אשר פקדתי בעבר, ובכלל, התקופה האינטנסיבית הזו איפשרה לי להתרחק מהדברים הנ"ל ולהתמקד בלימודים ו'במה שחשוב' בקלות. לפני שלושה חודשים התחלתי לעבוד במקביל, אך זו משרה מאוד גמישה שמאפשרת שלוש משמרות עד משמרת אחת בשבוע. כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לרצות את כל העולם סביבי ואת עצמי, ללמוד מספיק, לומר את המילים הנכונות, להתנהג כמו שצריך, לאכול במינון נכון, להתפלל ולקיים את המצוות בהן אני מאמינה, ועוד הרבה דברים שכלולים במסע הפרפקציוניסטי הזה....אני חושבת שהגעתי לנקודת שבירה. תקופה ארוכה שלא יצאתי לבלות ואף התרחקתי מהרבה אנשים(מכורך הנסיבות- התרחקתי גם מהבית, והעבודה הקודמת אף היא הצריכה מגורים במקום העבודה...) ההרגשה היא של מחשבות מאוד מפוזרות ומבולבלות, חוסר אונים ובעיקר הרגשה מפחידה ואף יותר מלחיצה כיוון שאף פעם בחיי לא הרגשתי דבר מהסוג הזה, לכן קשה לי להגדיר אותו. אני מבינה שהמצב הוא בעייתי וחושבת שיודעת למה זה ככה, אך אני פוחדת שכל 'נגיעה' נוספת קטנה-כמו שהזכרתי, זו תחילתה של תקופת המבחנים- תביא אותי למצב קשה ממנו לא אוכל לחזור אחורה. אני מאוד רוצה להשתחרר מהכל אבל פוחדת שהתקופה הזו היא קריטית עבורי ושכל מאורע קטן ומלחיץ, כמו התרגשות לקראת מבחן, ימוטט אותי לגמרי. זאת הרגשה מפחידה למדי.. מקווה שתוכל לייעץ לי על דרכים להתמודדות או לפחות לתת לי חוות דעת מקצועית על ההשלכות של המצב הנוכחי. תודה רבה..