שלום לך

לפני עשר שנים בערך בקושי אכלתי, כתוצאה ממצב רוח ירוד. הייתה לי אז חרדה שאני אקיא בניגוד לרצוני את מה שאכלתי, דבר שאכן קרה כמה פעמים. למען הסר ספק - זו לא הייתה אנורקסיה או בולימיה. באותה תקופה נהגתי לשפוך את הלב בפורום באינטרנט, שניהלה פסיכולוגית. סיפרתי לה ולגולשים דברים אינטימיים, עד כדי כך שמי שהכיר אותי מ"החיים האמיתיים" היה יכול לזהות מיד שזה אני. כשהבנתי שאיבדתי הרבה משקל, התחלתי לאכול הרבה, מרצוני החופשי, כדי לשוב לבריאות טובה. במקביל, ניתקתי לחלוטין את הקשר עם הפורום באינטרנט ועם הפסיכולוגית שניהלה אותו. חלפו כמה שנים בהן הייתי בבריאות פיזית ונפשית מצויינת. ואז ראיתי ערב אחד את הפסיכולוגית ההיא, מנהלת הפורום, בטלביזיה. בערך מאותו יום חזרה לי החרדה מאכילה: הקושי לבלוע והפחד להקיא בניגוד לרצוני. רצתי לפסיכיאטר שאני מכיר במקרה. סיפרתי לו שקשה לי לבלוע ואני חושש להקיא, ולחצתי עליו שירשום לי תרופה אנטי חרדתית. הוא היה משוכנע, בצדק, שטיפול בשיחות יכול לעזור לי, אבל לא הסכמתי. סרבתי לשתף אותו בכל דבר מלבד הסימפטום של החרדה הספציפית, ושכנעתי אותו שירשום לי תרופה ולא יבלבל לי את המוח. בזמן האחרון אני מרגיש צורך לדבר על זה, ודווקא עם אותה פסיכולוגית שניהלה את הפורום בזמנו, והייתה הטריגר לחרדות. אינטואיטיבית, אני מרגיש שהיא ורק היא האדם הנכון להיכנס איתו לכל זה. כלומר, היא התחילה את זה, שלא באשמתה, והיא זו שתעזור לי לצאת מזה. במובן כלשהו, זה עניין פרטי שלי ושלה, ולכן היא האישה שאולי יכולה לעזור לי. (אמנם את חילופי הדברים ביננו קראו גולשים נוספים, אבל הם דמויות שוליות מבחינתי). אני מאד קרוב להחלטה לטלפן אליה ולקבוע אצלה טיפול, שבו אוכל לפתוח איתה את כל מה שכתבתי לך. וכאן השאלה הגדולה שלי אליך: האם נכון שאצור קשר עם הפסיכולוגית?. אכן יש טעם לדבר איתה על כל זה?. זה יכול להזיק לי, כלומר מעבר לחרדות שבמילא חזרו לי?. (מתנצל על האורך של דבריי, אבל היה חשוב לי שתבין אותי עד הסוף. כמו כן, אני מודע לאירוניה הטמונה בכך שהפסיכולוגית והפורום שלה היו הטריגר לשובן של החרדות שלי, וכדי לפתור את הבעיה אני מתייעץ כעת איתך, שאתה פסיכולוג, בפורום שלך...).